גם זה קורה, כשלאחר זמן - לפעמים אפילו שנים - מישהו מבני הזוג מבקש לבטל את לשנות את הסכם הגירושין. כאן חשוב לדעת שיש הבדל משמעותי בין התביעה לשינוי או לביטול, ובמיוחד - יש חשיבות לסעיפים שמבקשים לשנות או לבטל, אם הם נוגעים לילדים או להסדרים אחרים בין בני הזוג.
האם יש הבדל בין שינוי וביטול של הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין?
אפשר כבר להגיד, בכל הנוגע לנושאים הנוגעים לילדיהם הקטינים של בני הזוג, אפשר לבקש את שינוי ההסכם את ההסכם בעניין סעיפים אלה בכל עת, כאשר הנסיבות מצדיקות זאת. שינוי בזמני שהות (מה שכונה פעם "משמורת") אפשר לבקש בכל שלב כאשר טובת הילדים דורשת זאת. למשל אם יש צורך בשינוי הזמנים עקב מעבר דירה של אחד ההורים, או כאשר קיימים יחסים עכורים ביותר של אחד הילדים עם מי מההורים באופן שלא יהיה זה לטובת הילדים להמשיך בזמני השהות הקיימים. כאשר מדובר במזונות, ניתן לבקש שינוי של ההסכם, אך אלה תביעות מורכבות יותר, שכן כדי להצליח בתביעה, יש להראות כי קיים שינוי נסיבות מהותי מהמצב ששרר בעת חתימת החוזה, שמדובר בשינוי שבני הזוג לא צפו אותו ולא יכלו לצפות אותו, וכי הותרת המצב על כנו לא תהיה צודקת בנסיבות העניין. למשל, מצב בו אחד הילדים עובר לפנימייה ולכן אין הצדקה עוד בתשלום מזונות עבור אותו ילד לבית ההורה השני (תוכלו לקרוא באתר מאמר נפרד על הנושא של שינוי נסיבות מהותי בעניין מזונות).
לכן, המאמר הזה יעסוק בעיקר בביטול הסכם בנוגע לפן הרכושי והכלכלי בין בני הזוג.
מה אומר החוק לגבי
ביטול הסכם גירושין
הסכם גירושין הוא הסכם מיוחד, משום שהוא כולל שתי מערכות של חוקים. האחת היא חוק החוזים, שכן משום שמדובר בחוזה בין אנשים, יש תחולה לחלקי החוק, לרבות לחלקים הכוללים את העילות שאם הן מתקיימות, ניתן לבטל את החוזה. בין העילות האלה ניתן למצוא את עילות העושק, הכפייה הטעות וההטעייה.
עם זאת, בנוסף לחוק החוזםי, חלה מערכת נוספת והיא בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973. לעניין הזה יש משמעות ייחודית בכל מה שנוגע לאפשרות לבטל את ההסכם, וזאת בגלל הדרישה שהסכם גירושין, בכדי שיקבל תוקף, צריך לקבל את אישור הערכאה המשפטית המוסמכת. התפקיד של אישור ההסכם הוא לוודא שבני הזוג מבינים את ההסכם ואת ההתחייבויות שלהם לפיו, ושהם חתמו עליו מרצונם החופשי. מהסיבה הזאת, בתי המשפט מחמירים הרבה יותר בביטול הסכם בהתאם לעילות שבחוק החוזים, שכן ערכאת האישור וידאה את רצונם החופשי של הצדדים להסכם וכי הם מבינים את מה שחתמו עליו.
בנוסף, כשמדובר בהסכמי גירושין, יש חשיבות מיוחדת לעקרון הוודאות, ולכך שההסכם יהיה סוף פסוק בין בני הזוג. מהסיבה הזאת, גם כאשר קיימת עילה חוזית שמאפשרת לכאורה ביטול, בתי המשפט יעדיפו ככל הניתן לבטל הוראות ספציפיות, אם הדבר אפשרי, ולא את החוזה במלואו.
הליך ביטול הסכם
באופן עקרוני, יש לפנות לערכאה המשפטית שאישרה את ההסכם בין בני הזוג בהליכי הגירושין: בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. אם ההסכם קבע סמכות שיפוט ייחודית לאחת הערכאות, יש לפנות אליה בתביעה לביטול.
כאמור, הפסיקה מראה שבתי המשפט ייטו ככל הניתן לדחות תביעות לביוטול הסכם גירושין, גם כאשר קיימות עילות חזקות מתחום דיני החוזים, וזאת מתוך העדפת עקרון סופיות הדיון והוודאות, והנטייה לפסול ככל הניתן הוראות ספציפיות ולא את ההסכם כולו. אמת היא שכאשר מדובר בסהכם גירושין, מקובל לראות את כל ההוראות כמקשה אחת ולא לבודד אותן להוראות נפרדות, שכן הרבה פעמים חיובים שונים כרוכים זה בזה (למשל, אב יאפשר לאם להתגורר בבית הצדדים עד הגיע צעיר הילדים לגיל 18 ויישא במלוא החזרי המשכנתא במלואם, ומשום כך ההורים מסכימים כי לא ישולמו מזונות בגין הילדים). ועדיין, ככל הניתן, בתי המשפט יעדיפו לבטל הוראות באופן נקודתי ולא לבטל את ההסכם כליל.
עילות לבטלות הסכם
טענות מסוג עושק או כפייה - משמעות הטענה היא כי אחד מבני הזוג חתם על ההסכם תחת לחץ כזה, שלא ניתן לומר שהוא חתם מרצונו החופשי. בעניין זה צריך להבין שהרבה פעמים זוגות בהליכי גירושין נמצאים תחת לחץ כזה או אחר. למשל, הליכים ממושכים שהם מעוניינים לסיים איתם, ומוכנים תמורת זאת לוויתורים בנושאים כספיים ורכושיים. ברוב המקרים בתי המשפט לא יראו במקרים כאלה כעושק וכפייה שהביאו לחתימה שלא מרצון חופשי, אלא אם התנאים שאותו צד הסכים להם הם מקפחים וגרועים עבורו במידה לא סבירה. בכל מצב אחר, בית המשפט לוקח בחשבון שבהליך המשא ומתן כל צד עושה ויתורים שאינם אידיאליים עבורו, אבל הם לא מהווים כפייה ועושק.
הטעייה בחתימת החוזה – כאשר אחד הצדדים הסכים לתנאים משום שהצד השני הטעה אותו בכוונה, ואותם תנאים מקפחים את זכויותיו. למשל, במקרה שבו אחד הצדדים הסתיר את מצב הנכסים האמיתי ופעל להברחת נכסים, ולכן הצד השני לא יכול היה לעמוד על זכותו בנכסים אלה. במקרים אלה, אם הצד שטוען לכך יצליח להוכיח שאכן היתה הברחת נכסים והמצב הרכושי לאשורו הוסתר ממנו במרמה, בית המשפט ייטה לבטל את הסעיפים הנוגעים לחלוקת הרכוש.
טעות במצב הדברים בחתימת החוזה – טענה דומה לטענת הטעייה, אבל היא לא חייבת את ההטעייה המכוונת של הצד השני, רק להוכיח כי הוא היה מודע לטעות הזאת או היה עליו להיות מודע לה, וכי הוא יצא נשכר מהטעות. למשל, במקרה בו הצד השני לא הבריח את הנכסים או הסתיר אותם באופן אקטיבי, אלא שהצד הנפגע לא היה מעורב בעסקי המשפחה עד כדי כך, שמעולם לא טרח לשאול ולברר, ועל כן לא היה מודע לקיומם ש נכסים אלה ולא קיבל את זכויותיו בהם. חייבים לציין שטעות היא לא שוות ערך לחרטה (מה שמכונה טעות בכדאיות העסקה). למשל, אם אחד הצדדים ויתר על זכותו בחלק מרכוש ולאחר מכן הוא מתחרט על הוויתור, זה לא ייחשב כטעות לצורך ביטול ההסכם, אלא כטעות בכדאיות העסקה.
ביטול בהתנהגות - ביטול בהתנהגות יכול להיות או כאשר אחד הצדדים הפר את ההסכם באופן מהותי יסודי ומתמשך, או כאשר הצדדים נהגו לאורך זמן באופן שונה מהאמור בהסכם ביניהם, עד שניתן לומר כי הם בחרו לשנות אותו ולסטות ממנו. בשני המקרים, השינוי יצטרך להיות משמעותי ולהתקיים למשך תקופת זמן ארוכה. בכל מקרה, הפסיקה מלמדת כי כל עוד בית המשפט יכול, הוא יעדיף שלא לבטל את כל הסעיפים בהסכם אלה רק את אלה שקשורים בהפרה או בשינוי בהתנהגות.
ביטול או שינוי של סעיפים רכושיים בהסכם גירושין הוא משימה קשה מאוד, וחובת ההוכחה על מי שמבקש את הביטול או השינוי היא גבוהה. עם זאת, כשמדובר בסעיפים הנוגעים לילדים, ניתן בכל עת לתבוע את פתיחת ההסכם אם הנסיבות מצדיקות זאת.
אם מתעוררות נסיבות שבגינן אתם חושבים שיש מקום לסטות מההסכמות ביניכם, מומלץ לפנות לגישור ולראות האם באמת יש מקום לבצע שינויים, ואם כן, באיזה אופן.
