זוגות ידועים בציבור, שאין להם כוונה להתחתן (אם מתוך מניעות או מבחירה), עורכים "הסכם ממון" – המכונה אצל ידועים בציבור "הסכם לחיים משותפים" – כדי להסדיר את הסוגיות הרכושיות והכלכליות שלהם לחייהם המשותפים.
אבל מה קורה אם לאחר כמה זמן, בני הזוג בוחרים בכל זאת להינשא, בין אם בנישואין אזרחיים ובין אם בנישואין דתיים? מה יהיה תוקפו של ההסכם במקרה כזה?
בתמ"ש 43805-11-17 דן בית המשפט בזוג ידועים ציבור שערכו הסכם שכלל הפרדה רכושית ביניהם, חתמו אותו בפני נוטריון, ולאחר כמה שנים בחרו להינשא. במהלך הנישואין נרכשה דירה ונרשמה על שם האישה בלבד, ובני הזוג התגוררו בה יחדיו. בהתאם לחוק יחסי ממון, החל על בני זוג נשואים, כל רכוש שנרכש על ידי מי מבני הזוג במהלך הנישואין, ייחשב משותף לשניהם בפרידה והשווי שלו יאוזן ביניהם. לכן, בעת פרידתם, ברור מדוע טענה האישה כי ההסכם שכרתו בעת היותם ידועים בציבור תקף, וברור מדוע האיש ביקש לטעון כי מעת שנישאו, התבטל הסכם. אם תתקבל טענת האיש, הוא יהיה זכאי למחצית משווי הדירה.
בית המשפט קיבל את טענת האיש וזאת למרות שההסכם כלל סעיף לפיו ״להסכם יהא תוקף חוקי גם אם יינשאו הצדדים זה לזו בעתיד, ומכל מקום ואפילו לא יינשאו, יוותר ההסכם בתוקף לעד." איך ניתן להסביר כי בית המשפט פסק שההסכם אינו תקף עם הנישואין, למרות שבני הזוג התחייבו זה בפני זאת בהסכם, כי גם במקרה של נישואין ההסדרים שקבעו ביניהם ימשיכו לחול?
התשובה לכך טמונה בעובדה כי על בני זוג נשואים ובני זוג ידועים בציבור חלים דינים משפטיים שונים בכל מה שנוגע להסדרים הכלכליים והרכושיים ביניהם. לא מדובר רק בעניין פרוצדוראלי, אלא בשוני משפטי מהותי ויסודי. על נשואים חל חוק יחסי ממון וההסדרים מכוחו. הסכם ממון שעורכים בני זוג נשואים או טרם הנישואין, ומאשרים אותו כדין בערכאה המוסמכת, מקבל את תוקפו מכוח חוק יחסי ממון. אכן, בהיותו חוזה עדיין חלים עליו גם דיני החוזים במקביל, אך המקור החוקי העיקרי שלו הוא חוק יחסי ממון. כך למשל, מן הצד השני, הסכם ממון שלא אושר כדין בהתאם לחוק, לא ייחשב כהסכם ממון אלא במקרים חריגים.
מאידך, על ידועים בציבור לא חל חוק יחסי ממון אלא הסדר רכושי המכונה "הלכת השיתוף", שהמקור לה הוא פסיקתי (כלומר, נוצר על ידי בית המשפט) ואינו על פי חוק. לכן, גם כשידועים בציבור בוחרים לערוך הסכם רכושי ביניהם, ואפילו אם הם מאשרים אותו בבית המשפט או אצל נוטריון, ההסכם לא ייחשב כהסכם ממון וחוק יחסי ממון לא יחול עליו.
ואכן, במקרה המדובר, בית המשפט קבע שהסיבה שההסכם אינו בר תוקף הינה משום שהוא לא אושר בהתאם לחוק יחסי ממון. מאחר שבמועד חתימת ההסכם בני הזוג ראו בעצמם כידועים בציבור ללא כל כוונת נישואין, לנוטריון לא היתה סמכות לאשר את החוק כהסכם ממון על פי חוק יחסי ממון. במצב הזה, גם הסעיף המפורש של ההסכם שקובע כי הוא ימשיך לחול במקרה של נישואין, לא יכול לקבל תוקף, בהתאם לחוק, והוא לא יכול לחול על בני הזוג במצב של נישואין. לסעיף אין את ה"כוח" לתת לעצמו תוקף שלא ניתן לו על פי חוק.
בית המשפט קבע כי למעשה, בעצם העובדה כי בני הזוג בחרו להינשא ללא שערכו הסכם חדש או אשררו את ההסכם הקיים לפי החוק, היתה למעשה הסכמה להחליף את המשטר הרכושי שלהם. כך, ההסדרים הרכושיים שהיו נהוגים ביניהם מכוח ההסכם עד למועד הנישואין, הוחלפו במועד הנישואין במשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון. המשמעות היא שההסכם חל על הרכוש אשר נרכש או הגיע לידיהם של בני הזוג עד למועד הנישואין, והחל מעת הנישואין חל ההסדר הקבוע בחוק. על כן, הדירה שנרכשה על ידי האישה במהלך הנישואין נחשבת כרכוש בר-איזון במועד הפרידה, כאשר בעלה זכאי למחצית משווי הדירה.
קביעה דומה הגיע מבית המשפט המחוזי בעמ"ש 36827-12-23. באותו עניין דן בית המשפט בערעור שהגישו בני הזוג, ידועים בציבור, שאישרו הסכם לחיים משותפים בבית המשפט לענייני משפחה. במועד האישור, הוסיף בית המשפט לענייני משפחה הוראה לפיה ככל שבני הזוג יבקשו להינשא בעתיד, יהיה עליהם לאשר מחדש את ההסכם בסמוך לנישואיהם בכדי שיקבל תוקף מכוח חוק יחסי ממון ולא יתבטל. בני הזוג הגישו ערעור וביקשו לבטל את הוראת בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע באופן חד משמעי כי "הסכם רכושי שעשו צדדים בהיותם ידועים בציבור כאשר לא הייתה כוונה מצדם להינשא בסמוך לעריכתו, יידרש לאישור מחודש מכוח חוק יחסי ממון, אם וכאשר יחליטו להינשא ולהיסמך על הוראותיו בתקופת נישואיהם".
יחד עם זאת, בית המשפט מרחיב ואומר כי גם במקרה בו הסכם ממון לא אושר כדין, עדיין ייתכנו מקרים חריגים בהם הוראותיו של ההסכם והחיובים שבו יהיו תקפים בין בני הזוג: "יתר על כן, אין באמור מעלה על מנת לקבוע מסמרות באשר לטיבו ומעמדו של ההסכם במידה וחלילה תבוא בעניינו מחלוקת בין הצדדים בעתיד. שכן, כשם שבנסיבות מסוימות וחריגות ניתן לקיים הסכם ממון אף שלא אושר כדין, אין זה מן הנמנע כי בנסיבות כאלה ואחרות יתקיים אף הסכם שאושר ע"פ חוק בית המשפט למשפחה ויעמוד על כנו גם אחר נישואי הצדדים, גם אם נסיבות אלו תהיינה חריגות". חשוב לשים לב לאמירות מסוג זה, שכן בסופו של דבר הן לא מסייעות לזוגות שמבקשים ליצור לעצמם ודאות, אלא להיפך. הסיבה שבני זוג בוחרים לערוך הסכם חיים משותפים או הסכם ממון היא הרצון שלהם ליצור ודאות בסוגיית ההתנהלות הרכושית ולהבטיח שבמקרה של פרידה בני הזוג לא יידרשו לבית משפט. מעת שהסכם ממון לא אושר כדין, ברור שהוודאות המבוקשת לא מתקיימת, ועצם שאלת תוקפו של ההסכם הופכת למחלוקת שדורשת פנייה לבית המשפט, כאשר לא ניתן לצפות מראש מה תהיה התוצאה בפועל - האם ההסכם יהיה תקף או לאו.
המסקנה היא שהסכם שנערך על ידי ידועים בציבור, יהיה בטל במקרה של נישואין, וזאת גם אם יש בסעיף הוראה ברורה שמבקשת שההסכם ימשיך לחול גם לאחר נישואי הזוג. למרות שקיימת אפשרות במקרים חריגים שבית המשפט יאכוף את ההסכם למרות שלא אושר כדין, לא מדובר בתוצאה שכיחה, ובוודאי לא כזאת שרצוי לסמוך עליה שתתקיים. בכל מקרה כזה, יש לפנות לאשרור ההסכם לפי חוק יחסי ממון, או לערוך הסכם חדש, כדי להבטיח שההסכמות שלכם יעמדו בתוקפן גם לאחר הנישואין.
