התקשרות בהסכם הורות נעשית בין גבר ואישה שאינם בני זוג, ומבקשים להביא ביחד ילדים לעולם במודל של הורות משותפת. עם זאת, הרבה פעמים ההתקשרות בין ההורים נעשית כאשר לאחד מההורים כבר יש בן או בת זוג (לצורך הנוחות נשתמש במונח "בת זוג"). במצב בו גם ההורים וגם בת הזוג מעוניינים בכך שבת הזוג תיקח חלק פעיל בגידול הילד, וכל בני המשפחה רואים אותה כ"הורה נוסף", עולה השאלה מה מעמדה של בת הזוג, ובעיקר מה יהיה מעמדה במקרה של פרידה בינה לבין ההורה הביולוגי.
לא ניתן להכיר באופן רשמי ב"הורה שלישי"
חשוב לציין קודם כל, כי נכון להיום, ההלכה היא שלא קיימת הכרה רשמית בהורה שלישי, גם אם ההורים הביולוגיים והאדם הנוסף מסכימים כך בינם לבין עצמם. דבר זה כונה "הורות הסכמית" או "הורות משפטית", ונקבע כי אינו תקף.
בבע"מ 3518/18 ב"כ היועמ"ש נ' פלוני ואח' [פורסם בנבו] (3.2.20) התייחס כב' השופט הנדל לשאלה זו וקבע כי: "אזכיר כי הדין הישראלי אינו מכיר בהורות משפטית משולשת וכי התאים המשפחתיים שבהם הוא עוסק מורכבים משני הורים לכל היותר". וכב' השופט מינץ ציין שם כי: "הורות הסכמית אינה מוכרת כלל בדין, וכינון יחסי הורות אינו עניין להסכמה גרידא בין הצדדים".
גם בבע"מ 4880/18 פלונית נ' היועמ"ש [פורסם בנבו] (24.1.19) ציין כב' השופט מזוז כי: "למותר לומר כי "הורות הסכמית" אינה מוכרת בדין ואינה מתיישבת עם ההסדרים המשפטיים של הדין הישראלי בנוגע להורות שאינה גנטית ביולוגית". אי הכרת המשפט הישראלי בהורות הסכמית, נדונה בהרחבה בבע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואח' [פורסם בנבו] (1.4.15) שדן במקרה בו ביקשה אישה להכיר בה כאם, לאחר שאחייניתה עברה לפי בקשתה הליך של פונדקאות בחו"ל, מתרומת זרע ותרומת ביצית שהשיגה ורכשה דודתה.
בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בעמ"ש 52550-10-18 ע.נ. ואח' נ' ד.מ. ואח' [פורסם בנבו] (22.10.19 – להלן: פס"ד פלונית). פירט שם ביהמ"ש כמה דברי חקיקה שונים, שמהם עולה שתא משפחתי כולל שני הורים לכל היותר. לדוגמא: סעיף 18 לחוק הכשרות קובע כי "בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה". בסעיף 16 לחוק הנ"ל, העוסק בחובת הציות של הקטין, נקבע כי: "הקטין חייב תוך כיבוד אב ואם, לציית להוריו בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם", דהיינו, המחוקק מכיר בשני הורים בלבד. כמו כן, בסעיף 3 לחוק השמות תשט"ז – 1956 נקבע כי: "...היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו, זולת אם הסכימו ההורים שיקבל את שם משפחת האם או שמות המשפחה של שני ההורים...".
בנוסף, מציין בית המשפט, שהצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון - הכרה בתא משפחתי של יותר משני הורים) התשע"ח – 2018, לפיה בית המשפט יהיה רשאי להכיר ביותר משני הורים לקטין, נדחתה ברוב משמעותי ולכן "אין זה ראוי כי בתי המשפט ייטלו באופן יזום סמכות שהמחוקק מצא שלא להעניק להם". מכאן עולה כי המדינה מכירה ברישום של שני הורים בלבד, ואינה מאפשרת רישום של שלושה הורים. אך מחוות דעתה של השופטת פלאוט בפסק הדין בעניין פלונית עולה כי כאשר מדובר בהסכם הורות לו היו שותפים כל הצדדים, ניתן לאכוף את הזכויות אשר ניתנו לבת הזוג בהסכם, ככל שהן חוקיות.
זכויות "מעין הוריות"
אכן, ביהמ"ש קבע בפס"ד פלונית, שלמרות שההסכם שערכו ההורים העניק לבת הזוג סמכויות "מעין הוריות" נרחבות, "אין בה כשלעצמה להצדיק או להביא לקביעת הורותה של בת הזוג על הקטינים בעניין דנן". עם זאת, חוות דעתה של השופטת פלאוט סללה את הדרך להכרה בזכויות "מעין הוריות" מכוח הסכם ההורות. השופטת פלאוט מציינת בחוות דעתה, שההסכם שערכו ההורים הוא חוזה לטובת צד ג' – בת הזוג. בהסכם הוענקו לבת הזוג זכויות ספציפיות ואולם:
"לא ניתן להוסיף על זכויות אלו – המוגדרות בהסכם – זכויות נוספות שלא בא זכרן בהסכם ההורות. ודוק, בהסכם ההורות, לא הוענקו לבת הזוג זכויות כהורה או כאפוטרופוס לילדים. מילים אחרות, בת הזוג רשאית לדרוש את אכיפתם של אותן זכויות – ואלה בלבד – שהוענקו לטובתה בהסכם ההורות, וככל שהן מתיישבות עם לשון החוק. רישום בת הזוג כהורה נוסף לילדים, אינו מהווה חלק מתוכנן והיקפן של הזכויות שהוקנו לה במסגרת הסכם ההורות".
אכיפת זכויות "מעין הוריות" של בת זוג במסגרת הסכם הורות משותפת
הלך רוח זה בא לידי ביטוי בעניין עמש (ת"א) 23848-05-19 . באותו עניין, גבר ואישה התקשרו בהסכם להורות משותפת. עקב פגם גנטי ממנו סבלה האם, היא לא הצליחה להיכנס להיריון, ובת זוגה של האם הסכימה לשמש כתורמת ביצית. הביצית, שהופרתה מזרעו של האב, הושתלה ברחמה של האם. משרד הבריאות, שאישר את תרומת הביצית, הבהיר לבנות הזוג כי רק האם היולדת תירשם כאם, ובמקרה שתורמת הביצית תבקש להירשם כאם, היא תוכל לעשות זאת רק בדרך של אימוץ.
הביצית המופרית הושתלה ברחמה של האם, והיא ילדה תאומים. מעט לאחר הלידה, חתמו ההורים על הסכם הורות משותפת שקיבל תוקף של פסק דין. בת זוג תורמת הביצית לא היתה צד להסכם, אך ההורים קבעו בהסכם כי לבת הזוג יהיו זכויות מעין הוריות, כגון קבלת החלטות במשותף עם בת הזוג בענייני הילדים, שמירת הקשר בין בת הזוג לבין הילדים, אימוץ הילדים על ידי בת הזוג במקרה של פטירת אחד מההורים ועוד. לאחר מכן, חתמו ההורים ובת הזוג על הסכם נוסף, שלא הובא לאישור בית המשפט, ושם קבעו, בין היתר:
"ה. הצדדים מבקשים להצהיר כי בכוונתם ליצור מסגרת של הורות משותפת, בה ייקחו חלק באופן פעיל ומעורב, כשלושה הורים לכל דבר. ו. הצדדים מתחייבים לקבל החלטות הנוגעות לחינוכם, בריאותם ודרך חייהם של הילדים בהסכמה משותפת ולפעול על פי החלטות שיהיו מקובלות על כל הצדדים. ז. כיוון שרק שני אנשים יכולים להירשם כהורי הילדים ובהיעדר אפשרות משפטית כיום בישראל להירשם כשלושה הורים חוקיים, y ו- x יהיו ההורים הרשומים. עם זאת, אנו מצהירים בזאת כי בהתנהלות היומיומית כמו גם בהשקפת עולמנו z הינה הורה לכל דבר עבור הילדים, ובעלת מעמד שווה ביחס לילדים כמו y ו- x. ח. הצדדים מסכימים כי כל האמור בהסכם ההורות, הנוגע לזכויות וחיובים הדדיים אשר חלים על כל אחד מהצדדים בהסכם ההורות, חל גם על z כהורה נוסף לילדים, עם השינויים המתחייבים."
לאחר כמה שנים, נפרדו האם ובת הזוג. בת הזוג עתרה להסדרי שהייה בינה לבין הילדים, ולאחר כמה חודשים הגישה תביעה להצהרת אימהות. בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 39771-07-14 קיבל את התביעה והורה לרשום את בת הזוג כאם נוספת. ההורים הגישו ערעור. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי נכון להיום, אין כל אפשרות לרשום הורה שלישי לילדים. עם זאת, בית המשפט המשיך וקבע כי לאור ההסכמים שנחתמו בין הצדדים ומערכת היחסים המשפחתית הקיימת, אי אפשר להתעלם מהזכויות והחובות של בת הזוג כלפי הילדים, ומהתחייבות ההורים כלפיה בהסכמים אלה. בית המשפט קבע כי: "Z אינה יכולה להיות מוכרת כאם נוספת ואף לא כאפוטרופוסית קבועה נוספת. ברם, אין זה אומר שיש להתעלם מזכויותיה על פי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין. ההסכם הוא חוזה לטובת צד ג'. Z רשאית לדרוש את אכיפתן של הזכויות שהוקנו לה, והצדדים להסכם שהוא גם פסק דין מחויבים לפעול לפיו ומכוחו".
חוות הדעת המומחיות שניתנה בתיק קבעה כי הילדים רואים בבת הזוג כאם לכל דבר, והניסיון להפריד ביניהם גורם להם נזק. המלצות המומחיות היו לא רק לשמירת הקשר בין הילדים לבין בת הזוג, אלא שיתוף בת הזוג בקבלת החלטות בקשר לילדים ומתן גישה לתיק הרפואי שלהם. לאור זאת קבע בית המשפט:
"מכאן, שמעבר לכך שיש לקיים את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין (ומבחינה חוזית אף את ההסכם המשולש, למרות שלא אושר כדין), קיום ההסכם אף עולה בקנה אחד עם טובת הילדים. הילדים רואים בz אם לכל דבר ועניין ואף שמשפטית אין לה מעמד כזה, היא למעשה אם פסיכולוגית. הפסיקה הכירה בכך שאדם שמשפטית אין לו קשר לקטין, יכול לקבל על עצמו התחייבויות בקשר לקטין. לדוגמא: בע"א 449/79 סלמה מקס נ' סלמה מרגלית, פ"ד לד (2) 779 (1980), אישר ביהמ"ש העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שחייב את בעלה של האם לשלם מזונות עבור ילד שנולד לה כתוצאה מהפרייה מלאכותית מתורם זרע אנונימי. זאת, מכוח הסכמת הבעל שאשתו תבצע הפרייה מלאכותית וביהמ"ש ראה בכך הסכמה הכוללת התחייבות מכללא הן כלפי אשתו והן כלפי הקטין, לזון ולפרנס את הקטין."
וכן: "הדברים קל וחומר במקרה דנן. הסכמותיהם של y ו- x לא היו מכללא ולא היו בעל פה. הם מעוגנים בהסכמים מפורטים וברורים, כאשר אחד מהם אף אושר וקיבל תוקף של פסק דין, גם על פי חוק הכשרות. y לא יכול להתנער מהסכמותיו והתחייבויותיו כלפי z. ביצוע התחייבויות אלו, אף עולה בקנה אחד עם טובת הילדים."
לבסוף, קבע בית המשפט את ההסדרים הבאים, המעניקים לבת הזוג זכויות "מעין הוריות" כלפי הילדים: "לפיכך, על ההורים –y ו- x, לקבל את הסכמתה של z ביחס לכל החלטה הקשורה לחינוכם או בריאותם של הילדים. כמו כן, יש לקבל את הסכמתה בכל הנוגע למקום מגורי הקטינים, מוסד הלימוד שילמדו בו, נסיעות, חוגים וטיולים ובכל נושא הקשור בגידולם כמפורט בהסכם. z גם זכאית לקבל כל אינפורמציה הקשורה בילדים ממוסדות החינוך והבריאות ועל ההורים לחלוק עמה כל מידע רלוונטי. הסדרי הקשר בין z לילדים, ייקבעו בהתאם להמלצות גורמי הטיפול שמונו בהסכמת הצדדים, בהליך נפרד שנדון בביהמ"ש קמא".
מתן הסדרי שהייה זמניים לבת זוג לשעבר של הורה ביולוגי
ברמ"ש (ת"א) 49311-04-14 דן השופט שוחט במקרה בו התקשרו גבר ואישה בהסכם הורות משותפת, כאשר לאישה היתה בת זוג קבועה. על ההסכם חתמו גם ההורים וגם בת הזוג, וקבעו כי בינם לבין עצמם ולצורך גידול הילדים, יהיה לבת הזוג מעמד כשל הורה נוסף. לאחר כמה שנים, חל קרע בין האם לבין בת הזוג, והשתיים נפרדו. בתקופה מסוימת לאחר הפרידה, נשמרו הסדרי ראייה בין בת הזוג לבין הילדים. אלא שתקופה מסוימת לאחר מכן, החלו ההורים ניסו למנוע מבת הזוג קשר עם הילדים.
עקב כך, הגישה בת הזוג לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לקביעת הסדרי שהייה זמניים עם הילדים. בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש (תל אביב-יפו) 37745-03-14 קיבל את בקשת בת הזוג, וקבע עבורה הסדרי שהייה זמניים עם הילדים. ההורים הגישו ערעור על החלטה זאת לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, חזר על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי:
"הקטינים נולדו כתוצאה מהפריית ביציות המשיבה בזרעו של המבקש; המבקשים בהסכם בינם לבין עצמם שאושר וקיבל תוקף של פסק-דין הם שהצהירו כי בכוונתם ליצור "מסגרת שיתופית בה כל ההחלטות הנוגעות לחינוכם, משמורתם וכיו"ב של הילדים החל משלב ההריון ואילך יילקחו בחשבון עם המשיבה" וכי זו "תיטול חלק פעיל בחיי הילדים" (ס' 14 להסכם מיום 5.10.11); המבקשים הם שבהסכם שכרתו עם המשיבה, ל"הורות משותפת" ראו בהורות של שלושתם כהורות שווה והצהירו כי למרות שבמציאות המשפטית הקיימת בישראל יכולים להירשם רק שניים כהורים חוקיים, והגם שהם ירשמו כהורים החוקיים " בהתנהלות היומיומית כמו גם בהשקפת עולמנו נ. (המשיבה ש.ש.) הינה הורה לכל דבר עבור הילדים ובעלת מעמד שווה ביחס לילדים" (ס' ה'- ז' להסכם מיום 21.11.11) ועוד הצהירו כי "במקרה של פרידה בין המבקשת למשיבה, יישמר קשר קבוע ויומיומי בין נ. (המשיבה ש.ש.) לילדים וקשר קבוע בין משפחתה של נ. לילדים".
בית המשפט קבע כי ההורים ובת הזוג ראו כולם את בת הזוג כהורה לכל דבר עבור הילדים, וכי טובת הילדים שלא ייפגע הקשר עימה לאור הפרידה. יש לציין כי מדובר בהחלטת ביניים ולא בהחלטה בהליך העיקרי. עם זאת, הלך הרוח של בית המשפט מגלה כי הוא לא מתעלם מהחשיבות של הקשר בין בן או בת זוג לבין הילדים, למרות שהם לא במעמד של הורים.
סיכום
ההלכה הברורה היא שלא ניתן לרשום כיום הורה שלישי לילד, ובתי המשפט נחושים שלא לאפשר רישום כאמור, אלא אם יהיה שינוי ברור שנעשה בחוק. עם זאת, קיימת אפשרות להעניק לבת זוג של הורה זכויות "מעין הוריות", גם כאשר קיימים לילד שני הורים. לצורך כך נראה שיש להראות באופן ברור, כי כל הצדדים הנוגעים בדבר (כלומר, ההורים עצמם ובן הזוג) התכוונו לכונן בינם לבין עצמם תא משפחתי עם שלושה הורים, כך שבבוא העת, בית המשפט יוכל לאכוף את הסכמות הצדדים.
משום שבתי המשפט לא יכולים להעניק רישום הורי ולא יכולים להעניק זכויות שלא קיימות בהסכם, מומלץ לציין בהסכם מפורשות מהן בדיוק זכויותיו של בן או בת הזוג, וכמו כן, למה הם לא יהיו זכאים בכל מקרה. מומלץ להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום לצורך עריכת ההסכם וסיוע בגיבוש ההבנות וההסכמות בין כל הצדדים.
חשוב לציין כי כמו בכל מקרה כשמדובר בילדים, בית המשפט לא יאכוף כל הסכמה בין הצדדים אלא לאחר שהתרשם שההסכמה היא לטובת הילדים.
