top of page

טיפים לעריכת הסכם ממון מאוזן


לא מעט פעמים בני זוג מבקשים לערוך הסכם ממון, כשאחד מהם מגיע לקשר עם רכוש משמעותי. זאת יכולה להיות דירה, כספים, זכויות סוציאליות ופנסיוניות שהוא צבר. זה נכון במיוחד כשמדובר בפרק ב', אחד הצדדים כבר חווה גירושין, יש לו ילדים וחשוב לו לשמור על הרכוש גם בשבילם וגם לאור ניסיון העבר.


הרבה פעמים הצד החזק הכלכלית הוא זה שיוזם את ההסכם, כשהצד השני, שמגיע (או מגיעה) אם פחות רכוש, מרגיש שההסכם פחות רלוונטי לו, ומבחינתו ההסכם "נועד" למי שיש לו רכוש והוא רוצה לשמור עליו. העניין הוא שזה בכלל לא המצב. ההסכם משפיע על שני בני הזוג, וחשוב שהוא יהיה הוגן ומתאים לשניהם, לאורך שנים. בעיניי, הסכם ממון טוב הוא דבר נפלא, שלוקח בחשבון את הצרכים והרצונות של שני בני הזוג, עוזר להם להבין מה הערכים המשותפים להם ואיך ליישם אותם בחיי הזוגיות שלהם. בשביל זה, צריך להבין איך הבחירות שלנו מבחינת הרכוש משפיעות על ההתנהלות שלנו, ויוצרות מציאות כלכלית עתידית עם השלכות כבדות משקל.


מבחינתי, נכונות לחתום על הסכם ממון הוגן ומאוזן היא לא היעדר אמונה באהבה בין בני הזוג, אלא להיפך. זה ביטוי של אהבה. זאת הנכונות לא רק להגיד לבני הזוג שלנו "את/ה יכול/ה לסמוך עליי", אלא להתחייב לכך שנכבד באמת את מה שחשוב להם, לא משנה מה יקרה או לא יקרה בינינו. זה להבטיח להם ודאות ולהתחייב שלא יהיו בינינו סכסוכים. וזה נכון בשביל שני הצדדים.




למי מגיע בטחון כלכלי בקשר

כשזוג מגיע אליי להסכם ממון, יש ביניהם פערים כלכליים משמעותיים ואני מבינה שהם רוצים להתנהל מתוך הפרדה רכושית, ברמה כזאת או אחרת, אני קודם כל מבררת איתם את נקודת המוצא. "למי משניכם מגיעה אהבה בקשר, לך או לך?" אני שואלת. בדרך כלל זה נראה להם מוזר, והם מגמגמים, "לשנינו" (וכנראה חושבים לעצמם "איזו עורכת דין משונה"). ואני ממשיכה: "למי משניכם מגיעה תמיכה בקשר, לך או לך?", הם כבר זורמים קצת ועונים "לשנינו". "אוקי" אני שואלת שאלה אחרונה, "למי משניכם מגיע בטחון כלכלי בקשר, לך או לך?", עכשיו הם כבר מבינים לאן הולכתי אותם, ובדרך כלל אומרים "לשנינו", (כשמישהו מהם יכול להוסיף גם "אבל...")


אני מרגיעה: אז אחרי שסיכמנו שלכל אחד מהם מגיע בטחון כלכלי בקשר, לא רק לאחד, צריך לראות איך עושים את זה, וגם שומרים על מה שחשוב לכל אחד בנפרד. בשלב הזה חשוב להבין מה הם רוצים מבחינת התנהלות כלכלית נפרדת, ולהסביר איך זה יכול להשפיע על ההתנהלות העתידית שלהם. כי ההסכם בעצם מנתב אותנו מבחינת התנהלות כלכלית, הוא משפיע על הבחירות שלנו ועל ההחלטות שלנו לעתיד.


איך הבחירות שלנו בהסכם ישפיעו על העתיד הכלכלי שלנו

למשל, כשלאדם יש דירה והיא נשארת בבעלותו, וכבר יש לו חסכונות סבירים, בדרך כלל אין לו צורך או מוטיבציה "להשתדרג" כלכלית. הוא מעדיף שהכסף ישמש לחיים השוטפים, כדי להנות מרמת חיים גבוהה. זה נכון במיוחד אם הוא כבר מבוגר יותר, והוא מרגיש שזה הזמן שלו להנות מהחיים קצת. אפשר להבין. מבחינתו בת הזוג שלו חיה איתו בדירה, היא לא משלמת שום דבר תמורת המגורים וזה win win לכולם.

העניין הוא שלטווח הארוך זה לא תמיד המצב. למה?

כי בזמן הזה בת הזוג בדרך כלל שמה את הכסף שהיא מרוויחה בפול המשפחתי לצורך שמירה על רמת חיים גבוהה. אם היא היתה מתחתנת עם מישהו אחר, סביר שהם היו חיים ברמת חיים נמוכה יותר, אבל הכסף שהיא חוסכת על מגורים היום היה הולך לקניית דירה משותפת או לצורך השקעה טובה כלשהי לעתיד.


התוצאה היא שדווקא בגלל הקשר, האישה לא "משתדרגת" כלכלית, לא קונה דירה, לא צוברת רכוש. בעצם, במקום שהנישואין יהווו כוח כלכלי של זוג, הם הופכים למצב שבו הפערים בין בני הזוג רק הולכים וגדלים.

התוצאה עלולה להיות אישה שנמצאת בכלוב של זהב. היא לא יכולה לצאת מקשר הזה, או שהיא יוצאת אבל עלולה להיקלע למצוקה כלכלית, והבטחון הכלכלי שלה תלוי רק בטוב לבו של בן הזוג. אני רוצה להאמין שהתוצאה הזאת לא רצויה עבור אף אחד משניהם. לשניהם מגיע בטחון כלכלי בקשר, זוכרים?


בנוסף, יש גם משמעות למי הצד החזק כלכלית בתחילת הדרך, הגבר או האישה.

אם נרצה ואם לא, לגבר יש גם היום יותר אפשרויות להתפרנס ברמת שכר גבוהה. האישה בדרך כלל תהיה זאת שתעשה ויתורים לטוב הבית והמשפחה. חשוב להבין שוויתורים בקריירה המשמעות שלהם היא לא רק בהשתכרות המיידית אלא גם בזכויות סוציאליות ופנסיוניות. אם אלה בהפרדה, מדובר על הפרשים אדירים. זה אומר שאם יש לנו הפרדה רכושית, בת הזוג צריכה להבין שלא בטוח שהיא יכולה להוריד רגל מהגז. היא לא יכולה להרשות לעצמה ויתורים בקריירה, לא עכשיו ולא בעתיד, כי גם אם היא לא צריכה לדאוג לפרנסה השוטפת – היא חייבת להבטיח את הזכויות הסוציאליות שלה כדי שיהיה לה בטחון כלכלי לעתיד. ככה שאם בני הזוג רוצים ילדים משותפים, היא לא תוכל לעצור את ההתקדמות שלה בקריירה כדי להשקיע יותר בגידול הילדים ובבית המשותף, גם אם זה מה ששניהם היו רוצים.


אז השאלה של ההתנהלות הרכושית בינינו משליכה על האופן שבו נבחר להתנהל במהלך החיים המשותפים, ויש לה תוצאות להרבה שנים קדימה. גם ברמה הרכושית אבל כמו שראינו, גם מבחינת ההתנהלות המשפחתית. כשאחד מבני הזוג לא יכול לסמוך על השני לתמיכה כלכלית לאורך שנים, ולא יכול להישען עליו.


אפשרויות פרקטיות לאיזון כלכלי בהסכם ממון

אחרי שהסכמנו שכל אחד מבני הזוג ראוי לבטחון כלכלי בקשר, בדיוק כמו שהוא זכאי לאהבה ולתמיכה, ושאף אחד מהדברים האלה הוא לא פריווילגיה של צד אחד בלבד, אני מדברת איתם על אפשרויות ליצור איזונים במהלך החיים המשותפים, כדי שבאמת כל אחד מהם יזכה לזה, יחד עם שמירה על האינטרס של כל אחד מהם. כל זוג יכול להציע את מה שנכון ומתאים לו, אני אציע כאן כמה אפשרויות נפוצות:

  1. שיתוף בנכסים עתידיים שייצברו החל מהנישואין - האם יש שיתוף והאם יש כוונה ויכולת לצבור נכסים משמעותיים ביחד. ככל שיש יתור אפשרות ונכונות לצבור נכסים משמעותיים, זה יכול להיות פיצוי. למשל, אם לבן הזוג יש דירה בבעלותו, אבל הוא מוכן למכור אותה ולרכוש ביחד דירה משותפת, שבה לבת הזוג יהיו זכויות בחלקים גדולים יותר מההון העצמי שהיא הביאה. או אם יש להם אפשרות לחסכונות משמעותיים ויצירה של השקעות מניבות לטווח ארוך. או אם צפויות ירושות או מתנות משמעותיות, להסכים על שיתוף באלה, באופן מלא או חלקי.

  2. שיתוף בנכסים קיימים – גם במקרים שמתחילים בהפרדה רכושית, לא מעט זוגות בוחרים לבצע שיתוף מדורג בנכסים קיימים. ככה שנישואין קצרים לא יזכו את בן הזוג השני בחלקים מהרכוש, אבל המנגנון יבטיח שלאחר נישואין יותר ממושכים וילדים משותפים, לא יקרה שבן הזוג יישאר ללא רכוש כלל. למשל, אפשר להחליט שהחל מהשנה החמישית לנישואין, בת הזוג תהיה זכאית בכל שנה לאחוז מסוים משווי הדירה של בן הזוג, עד לאחוז כלשהו.

  3. יצירת עתודה כלכלית לצד החלש במהלך הקשר – אם לאחד מבני הזוג יש יכולת כלכלית משמעותית, הוא יכול לתרום יותר בהתנהלות השוטפת, ולאפשר לבן הזוג השני לחסוך חלק ממה שהוא מרוויח. בפרידה הסכומים האלה יכולים לשמש ככרית בטחון. היתרון הוא שבכך נשמרת ההפרדה הרכושית באופן מלא. החיסרון הוא כמובן שהסכומים האלה נשמרים בצד ולא משמשים את המשפחה.

  4. קבלת רכוש או סכום כסף בפרידה – אפשר לבחור שלא להעניק כל זכות בחיים המשותפים, אלא רק במקרה של פרידה. במקרה זה אפשר לתת סכום כסף משמעותי, לפעמים אפילו אפשר לרכוש דירה עבור בן/בת הזוג. גם כאן אפשר לבחור במנגנון מדורג ותלוי תנאים (למשל ילדים משותפים, מספר מינימלי של שנות נישואין). התשלומים יכולים להיות חד פעמיים או בתשלום אחד, תלוי ביכולת. הרעיון הוא שמדובר במשהו משמעותי שייתן לבן/בת הזוג שקט כלכלי לתקופה ארוכה.

כמובן שאפשר גם לשלב בין האפשרויות השונות. למשל, להסכים שגם יהיה שיתוף ברכוש המשותף, ושבנוסף לחלקה מהרכוש המשותף, אם בני הזוג היו נשואים לפחות 15 שנה, בת הזוג תהיה זכאית למיליון ש"ח בפרידה, באופן הבא: בת הזוג חוסכת לעצמה בכל חודש סכום מסוים, ומשקיעה אותו לפי בחירתה. במועד הפרידה בודקים כמה כסף יש לה באותו חסכון. את הפער בין הסכום שנמצא בחסכון במועד הפרידה לבין מיליון ₪, בן הזוג ישלים עבורה מתוך הרכוש שלו. אפשרות אחרת היא להבטיח שאם בני הזוג נפרדים כשיש להם ילדים משותפים, או לאחר מספר מסוים של שנות נישואין, בן הזוג ידאג לה למגורים על חשבונו המלא במשך 10 שנים מיום הפרידה.


בכל מקרה, חשוב שתהיה התייחסות למצב שבו אחד הצדדים מוותר על קריירה לטובת הבית – אם בני הזוג מסכימים שהם רוצים לגדל ילדים בנוכחות הורית משמעותית, ויש אפשרות לכלכל את המשפחה באופן הזה, זה צריך לקבל ביטוי במקרה של פרידה. כמו שאמרנו, המשמעות היא לא רק בוויתור על הכנסה שוטפת, אלא בוויתור מתמשך בחסכון וצבירה של זכויות סוציאליות ופנסיוניות.


הסכם טוב יעזור לכם למצוא את שביל הזהב בין עצמאות מוחלטת לבין תלות כלכלית, ככה שמצד אחד כן תוכלו לסמוך אחד על השניה בחיי הזוגיות והמשפחה, אבל מצד שני כל אחד מכם יידע שאם יום אחד תבחרו להיפרד, יהיה לכם גם בטחון כלכלי בנפרד.



コメント


 מדריכים נוספים

המומחיות שלי

bottom of page