פסק הדין בעניין תלה"מ (ת"א) 63643-01-18 שניתן ביום 27.12.2023 עסק בגירושיו של עורך דין מצליח, שותף בפירמת עורכי דין גדולה. עיקר השאלה נסובה סביב השאלה מה שווי השותפות של עורך הדין בפירמה, והאם מדובר בנכס שניתן לאיזון משאבים לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
אינני עוסקת בהערכות השווי, אבל משום שהסוגיה עולה באופן תדיר (ופעמים רבות – שגוי) בהליכי הגירושין, ראיתי לנכון להתייחס לפסק הדין, שמדגים באופן יפה מדוע לא כל עסק או חלק מעסק מהווה נכס על פי החוק. האמור כמובן אינו מחליף בכל דרך ואופן ייעוץ מקצועי אצל מעריך שווי מוסמך במקרה בו נדרשת חוות דעת מקצועית ומקיפה.
כאמור, פסק הדין עסק בגירושין בין בני זוג נשואים, כאשר האיש הוא עורך דין מצליח, שותף בפירמת עורכי דין גדולה. מטעמי מס, הכנסותיו של האיש מהפירמה התקבלו באמצעות "חברת ארנק" שהקים, כלומר חברה שלמעשה אין לה כל פעילות או נכסים, מלבד ההכנסות של אותו אדם יחיד שהוא בעל המניות והמנהל שלה (בהגדרה נרחבת יותר, חברת ארנק – לפי החוק, חברת ארנק היא חברה אשר הכנסותיה נובעות מהפעילות של יחיד בחברה אחרת שבה הוא משמש כנושא משרה, או שהיחיד מעניק לחברה שירותי ניהול או שירות מקצועי אחר, כל עוד היחיד או חברת המעטים שימשו כנושאי משרה באותו חבר בני אדם). מדוע זה עשוי לבלבל לפעמים? משום שחברה ארנק, ככל חברה, מורכבת ממניות, שנמצאות בבעלות אותו אדם. על פניו, מניות הן נכס מובהק לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון. אלא שגם כאן, חשוב לבדוק את המהות של הפעילות העסקית, ללא קשר לצורת ההתאגדות.
במקרה זה, הכנסותיו של איש עמדו על כ-150 אלף ₪ ברוטו בכל חודש. מעריך השווי בחן את שווי חברת הארנק והגיע למסקנה כי השווי היחיד הרלוונטי של החברה הוא "המזומנים ושווי המזומנים שנותרו בחברה ושטרם חולקו לבעל המניות מר XX", כלומר האיש. במקרה זה, מעריך השווי בחר להעריך את שווי החברה על פי שיטת השווי הנכסי (NAV) – המעריכה את נכסי החברה שנוצרו בעבר, ולא לפי שיטת היוון תזרימי מזומנים (DCF) – שיטה המהוונת תזרימי מזומנים הנוצרים מפעילות עתידית של החברה. עניין זה עמד במחלוקת בין בני הזוג המתגרשים.
הסיבה העיקרית שמעריך השווי בחר בשיטה המעריכה את הנכסים שנוצרו בעבר ולא לפי הערכת תזרים מזומנים עתידי, היא משום שמעיון במסמכי השותפות עליהם חתום האיש, עולה כי השותפות שלו בפירמה היא למעשה נכס לא סחיר. כלומר הפעילות העתידית של חברת הארנק היא לא נכס שניתן למכור ולקבל כסף תמורתו, והכסף היחיד הוא זה שהתקבל בעבר, ובלשונו של מעריך השווי: "הוא לא יכול למכור אותה [את השותפות] לאף אחד. למעשה יש לו זכות לעבוד, לקבל רווחים, אולי אפילו רווחים גבוהים ממשרד YYY, אבל הוא לא יוכל למכור אותה ולקבל כסף כתמורה הונית בגין אותה זכות". בית המשפט קיבל את ההסבר של מעריך השווי וקבע:
"נכסי חברת הארנק הם נכסי העבר וההווה שלה. לחברת הארנק אין נכסי עתיד שהם שווי ערך כספי. חברת הארנק מבוססת על הכנסות האיש שהם תוצר של כישוריו האישיים ויגיעתו האישית בלבד. חברת הארנק אינה מבוססת על הכנסות שהם תוצר של מפעל, מותג, חנות, מגרש וכיו"ב. חרף טענת האשה, הזכות בשותפות אינה מהווה נכס עתיד שהוא שווה ערך כספי. הסיבה לכך היא שעל פי הוראות הסכם השותפות שבין החברה לבין האיש, האיש מנוע מהעברת זכות השותפות לצד שלישי. כלומר, הפעילות העתידית של חברת הארנק היא נכס לא סחיר "שלעולם לא ייפגש עם כסף". שיטת DCF מחשבת ערך שווי חברה באמצעות היוון תזרימים מזומנים הנוצרים מפעילות עתידית של החברה. בעניינו, כאמור, הפעילות העתידית של החברה היא נכס לא סחיר. ודוק, הזכות שיש לאיש בשותפות אינה סחירה. הנה כי כן, הכללת הזכות בשותפות באיזון המשאבים הייתה עלולה להוביל למצב שבו האיש היה נדרש לשלם לאשה כסף עבור נכס שהוא חסר ערך בהיותו נכס שלא יוכל להניב תמורה כלשהי בעת."
ומה לגבי מוניטין עסקי, שנחשב על פי הפסיקה לנכס בר איזון בגירושין? גם כאן נקבע כי במקרה זה, המוניטין של חברת הארנק הוא לא נכס שניתן להעברה. להבדיל למשל ממשרד עורכי דין גדול הנושא את שם השותף המייסד, במקרה זה יכול השותף המייסד למכור את המוניטין ולעזוב את עבודתו, ועדיין יהיה ערך כלכלי לפירמה. במקרה זה, אין כל אפשרות למכירת המוניטין של האיש, וכך בדיוק הסביר מעריך השווי: "מוניטין עסקי אולי יש במשרד YYY אבל מנקודת הראות של עו"ד X וחברת הארנק שלו לאור הסכם השותפות שעליו הוא חתום, מדובר בנכס בלתי סחיר שהוא לא היה יכול למכור אותו הוא לעולם לא ייפגש עם כסף אם ימכור אותו, הוא לא יוכל למכור אותו ולכן לא מצאתי להכניס לטבלת איזון המשאבים נכס שלעולם לא ימומש במזומן".
המשמעות היא שעצם חלקו של האיש בשותפות שווה למעשה ל-0, משום שהיא לא סחירה – הוא לא יכול למכור אותה, הוא לא יכול להעביר אותה בשום דרך ולקבל תמורה. בנוסף, וחשוב ביותר - הוא לא מקבל שום זכויות "פרישה" שהן במועד עזיבת הפירמה, ולפי עדותו של מעריך השווי: "הוא לא יוכל לעולם למכור לקוחות של השותפות, הוא לא יוכל למכור את חלקו בשותפות, אפילו כשהוא יפרוש מהשותפות הוא לא יקבל שום דבר, כמו שהשותף המנהל אמר לי, אלו המילים שלו, אני מצטט: הוא נכנס בחינם והוא יצא בחינם".
למעשה הזכות היחידה שיש לו היא לקבלת הרווחים מהפירמה במהלך עבודתו שם. על כך העיר מעריך השווי: "מבחינה כלכלית הוא סוג של שכיר, שכיר יכול למכור את חוזה למכור את חוזה העבודה שלו? הוא לא יכול, זה בדיוק אותו דבר".
על כן, בית המשפט קיבל את חוות הדעת של מעריך השווי, לפיה לעצם חברת הארנק ולשותפות של האיש במשרד עורכי הדין אין שווי כלכלי, למעט המזומנים שהתקבלו בעבר ואשר נותרו בחברת הארנק וטרם חולקו לאיש.
עם זאת, יש לציין, מעריך השווי ביצע הערכה לפערי ההשתכרות בין בני הזוג, וקבע סכום גבוה ביותר אשר ישולם לאישה, בסך של מעל ל-400 אלף ₪. בית המשפט בחר שלא להתערב בהערכת מעריך השווי וקיבל את הסכום הגבוה, אף שפסק כי במקרה זה, לא הוכחו כל ויתור או הקרבה מצד האישה במהלך החיים המשותפים, וכי במקרה זה כל תכלית הפיצוי הוא לאזן במעט בין הצדדים.
המסקנה כאמור שלא כל שותפות מהווה נכס בר איזון על פי סעיף 5 לחוק יחסי ממון, ולא כל מניות בחברה מהוות נכס בר איזון לפי אותו סעיף. צריך להבין היטב מה טיב הזכויות המתקבלות בשותפות, האם החלק בשותפות הינו סחיר, האם יש תמורה כלשהי שמתקבל בעד השותפות שאינה קשורה בהכנסות השוטפות המתקבלות במהלך השנה על ידי השותף.
האמור כאן מהווה מידע כללי בלבד ואינו מחליף קבלת ייעוץ מקצועי על ידי מעריך שווי מוסמך.
Comments