כשנישואין נגמרים, זאת רעידת אדמה. החיים כפי שהכרנו אותם עד היום משתנים לחלוטין, והשבר נוגע בכל תחומי החיים: הרגשי, הכלכלי, ההורי, החברתי והמשפחתי. איך ממשיכים מכאן? מעבר לקשיים שלא ניתן לחמוק מהם, הרבה מאתנו חווים סביב הגירושין תחושות קשות של כישלון, פסימיות ותפיסת ערך עצמי נמוכה.
החברה המערבית שאנחנו חיים בה מקדשת את המושלם. אנחנו מסווים את הקמטים והשיער המלבין, משליכים חפצים יקרי ערך שנשברו וקונים חדשים במקומם. אין לנו דרך לברוח מהשינויים והסדקים שבחיינו, אבל גם אין לנו כלים תודעתיים להתמודד איתם. אני מצאתי השראה גדולה בגישה היפנית לשינויי החיים, גם הכואבים שבהם, ברעיון שנקרא "וואבי סאבי".
וואבי-סאבי מייצג השקפה פילוסופית שמקבלת את השינויים שחלים בכל דבר, ורואה את היופי שבלא-מושלם. למשל, כשכלי חרס יקר ערך נשבר, היפנים לא זורקים אותו. בסבלנות ובעדינות, הם ממלאים את הסדקים בתערובת של אבקת זהב, ויוצרים ממנו יצירת אמנות חדשה ומרהיבה, בתהליך שמכונה " קינצוגי", (קין=מוזהב, צוגי=חיבור). המחשבה היא שדווקא התיקון יגלה בכלי פן חדש של יופי, שאוצר בתוכו את סיפור החיים הייחודי של הכלי.
הרעיון הפילוסופי הזה הוא מטפורה לתפיסת העולם היפנית בנוגע להתמודדות עם משברים וטראומות. דווקא הטרנספורמציה שמתרחשת לאחר טראומה טומנת בחובה סוג עמוק של יופי שנובע מהכרה בשלמותו של הבלתי מושלם. שונה ממה שהיה, אך לא פחות טוב וראוי ממנו.
איך זה מתקשר לגירושין? הקינצוגי מציע לנו את האפשרות להכיר בכך ששברים וסדקים הם חלק בלתי נמנע מהחיים, ושאנחנו לא פחות שלמים או בעלי ערך בגלל החוויות האלה. השאלה איך נתמודד עם האירועים האלה נתונה בידינו ולבחירתנו.
אנחנו יכולים לבחור, שלא בצדק, לראות את חווית הגירושין ככישלון ולתת לזה לפגוע בערך העצמי שלנו. מצד שני , אנחנו יכולים להכיר בכאב ובקושי שהגירושין מביאים איתם, אבל בלי שזה יפגע בתפיסה שלנו כבני אדם שלמים. ובמילים אחרות, להתייחס אל עצמנו בחמלה ואהבה, למלא את הסדקים בחיינו בזהב וליצור יצירת חיים חדשה, לא מושלמת אבל שלמה וייחודית לנו ולסיפור חיינו.