top of page

תביעת יורשים נגד בן זוג של הורה בפרק ב'

אחת המחשבות הראשונות בפרק ב' היא הרצון להגן על הילדים שאינם משותפים לשני הצדדים, כך שבבוא העת הירושה שאותה רוצה ההורה להעניק אכן תגיע להם בלבד. הדאגה הראשונה שעולה היא כלפי הילדים, מתוך חשש שיקלעו לסכסוכי ירושה מול בן הזוג החדש.

זוהי מחשבה נכונה וחכמה, וזאת הסיבה העיקרית בגללה מרבית הזוגות בפרק ב' עורכים הסכם ממון וצוואה. למרות האמון והאהבה בין בני הזוג, כדאי למנוע מראש כל אפשרות של מחלוקת וסכסוכים עתידיים, בוודאי כאשר אחד הצדדים כבר לא יהיה בחיים כדי לסייע.

עם זאת, לא הרבה יודעים שהסכם הממון נדרש לא רק כדי "להגן" על הילדים-היורשים מפני בן הזוג החדש, אלא במקרים רבים, דווקא כדי להגן על בן הזוג החדש מפני תביעות ודרישות מצד ילדי בן זוגו. אמנם, זכות היורשים לתבוע את בן הזוג של המוריש לא שמורה רק לפרקי ב'. אלא שבפרק א' יש סיכוי קטן יותר לתביעות מסוג זה. גם משום שקיים קשר רגשי משמעותי בין הילדים לבין הוריהם ופחות סביר כי הם יתבעו אותם, וגם משום שהילדים מניחים כי בכל מקרה, הם יהיו היורשים של ההורה שנותר בחיים

הזכות לשיתוף בנכסים מכוח החיים המשותפים

בני זוג, בפרק א' או בפרק ב', נשואים או ידועים בציבור, נתונים למשטר רכושי בהתאם למצבם: הסדר איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון, או הלכת השיתוף, ועל כך תוכלו לקרוא בהרחבה. המשמעות הכללית היא עבור כל אחד מההסדרים, שעצם החיים המשותפים מקימים שותפות בנכסים שנרכשו במהלך החיים המשותפים, ולעתים אף בנכסים שהגיעו לפני כן.

השותפות הזאת מגיעה לידי ביטוי בפרידה, כאשר כל אחד מהצדדים יכול לדרוש את חלקו בנכסים אלה. בנוסף, הזכות לדרוש את החלק בזכויות מכוח החיים המשותפים קמה לא רק בפרידה, אלא גם בפטירת אחד מבני הזוג. זאת משום שגם פטירה מהווה "פקיעה" של הקשר ומקימה את הזכות לאיזון המשאבים.

הזכות לשיתוף בנכסים אינה זכות פרסונאלית וניתן "להוריש" אותה

מה שלא רבים יודעים, היא שהזכות לשיתוף בנכסים מכוח החיים המשותפים היא לא פרסונאלית. כלומר, לא מדובר בזכות שקיימת רק לבן הזוג, אלא היא יכולה לעבור גם לגורמים אחרים, למשל ליורשים של בן הזוג. המציאות הזאת רלוונטית בפרק ב', כאשר הילדים של בן הזוג שנפטר מניחים, ובצדק, שבן הזוג שנותר בחיים, שאינו הורה שלהם, לא יוריש דווקא להם את רכושו לאחר פטירתו. מסיבה זאת חשוב להם לקבל כמה שיותר רכוש לאחר פטירת ההורה שלהם, ולוודא שכמה שיותר רכוש מגיע אליהם ולא לבן הזוג שנותר בחיים.

הסיטואציה הזאת יוצרת מצבים אבסורדיים. ניקח לדוגמה זוג נשוי בפרק ב', כאשר לבעל ילדים מנישואין קודמים, ולבני הזוג ביחד שני ילדים משותפים. בני הזוג מתגוררים בדירה ששייכת לבת הזוג ורשומה על שמה עוד מלפני שבני הזוג התחתנו. בני הזוג חיים בהרמוניה ובהבנה, הם מסכימים כי הדירה תהיה של בת הזוג בכל מקרה, גם אם ייפרדו, ולא רואים צורך לערוך הסכם ממון ביניהם. הם חיים חיי נישואין יפים ומאושרים במשך עשרות שנים, עד פטירתו של הבעל בשיבה טובה.

בשלב זה, מתייצבים ילדיו של הבעל, וטוענים כלפי האישה כי מכוח חיי הנישואין, קם שיתוף ספציפי בדירת המגורים הרשומה על שם האישה.

מתי יכולים יורשים לתבוע זכויות מכוח שיתוף בנכסים

בית המשפט בפסקי הדין בעניין ע"א 5774/91 יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין, מח(3) 372 ע"א 4696/90 פישלר נ' שיין ואחרים, קבע שבהתקיים הנסיבות הבאות, עשויה לקום ליורשים זכות לתבוע את הזכויות מכוח חיי הנישואין או החיים המשותפים של בני הזוג:

  1. לבן הזוג לא היתה הזדמנות לתבוע את הזכויות בעצמו ואי אפשר לומר שוויתר על זכויותיו – מתי אפשר לומר שבן הזוג ויתר? אם למשל, האישה היתה הולכת לעולמה שנים קודם לכן, והבעל לא תבע את זכויותיו אז. במקרה זה ניתן לומר שעצם השתיקה שלו משך כל השנים מהווה ויתור על הזכויות, או הכרה בכך שאין לו זכויות כלל.

  2. לא תיגרם פגיעה לצדדים שלישיים מזכות תביעה ליורשים – למשל, אם הדירה היתה נמכרת לצד שלישי, אותו קונה תמים עלול להיפגע כעת מכך שהזכויות שהוא שילם עבורן עלולות לעבור ליורשים ולהביא לביטול העסקה.

במקרה זה, בו הבעל הלך לעולמו לפני האישה, אי אפשר לומר שהיתה לו הזדמנות לתבוע את הזכויות, משום שהם חיו יחדיו ולא התעוררה מחלוקת בנוגע לזכויות שלו בדירה. בנוסף, לא קיימת פגיעה בצד שלישי. לכן, בהתקיים הנסיבות האלה, הדרך פתוחה בפני היורשים להראות שהתקיים שיתוף ספציפית בדירת המגורים של האישה. משום שהבעל כבר לא בין החיים, הוא לא יכול להעיד על כוונתו ועל רצונו, ולכן עלולה להתקבל תוצאה בלתי צודקת, שמחצית הדירה תעבור ליורשים מכוח חיי הנישואין, למרות שבני הזוג עצמם לא רצו בכך.

איך ניתן למנוע תביעת יורשים לזכויות ברכוש בן הזוג

בקלות, באמצעות עריכת הסכם ממון, שאומר שבני הזוג קבעו שבכל מקרה, דירת המגורים תהיה בבעלות האישה, והבעל לא טוען לזכויות בה. בנוסף, האישה צריכה לערוך צוואה שאומרת שכל הזכויות בדירת המגורים יהיו אך ורק לילדיהם המשותפים של בני הזוג. אחרת, בהיעדר צוואה, מחצית מהזכויות בדירה יהיו לבעלה.

חשוב לזכור שהסכם ממון וצוואה בפרק ב' לא נועדו רק להבטיח את טובתם של הילדים של בן הזוג, אלא גם את טובתו של בן הזוג החדש, ולהגן עליו מפני תביעות אפשריות מצד ילדי בן זוגו.

גם אם המצב הרכושי ביניכם ברור לשניכם, חשוב לערוך הסכם ממון וצוואה, כדי שהדברים יהיו ברורים גם ליתר בני המשפחה, וימנעו סכסוכים ונזקים עתידיים.

 מדריכים נוספים

המומחיות שלי