4 נורות אזהרה בחתימה על הסכם ממון

להסכמי ממון וחיים משותפים יצא שם מאוד לא רומנטי, ולא בצדק. הסכמי ממון וחיים משותפים הם הזדמנות בשביל בני זוג לנסח חזון משותף, להבין מי הם כבני זוג ואיך הם מתכוונים לבסס את המשפחה החדשה שהם יוצרים. כשיש פערים משמעותיים ברכוש, זאת ההזדמנות שלהם לראות את הצרכים אחד של השניה, ללמוד איך לדבר על המחלוקות ביניהם, גם כשמעורבים נושאים חשובים ורגישים כמו כסף ורכוש. הרי זאת לא תהיה המחלוקת האחרונה בחייהם כמשפחה, וחשוב לדעת שיש לנו את הכלים הזוגיים והיכולת ליצור תקשורת מיטבית סביב נושאים מהסוג הזה.

למה אני אומרת את זה? כי בהסכמי ממון, לא חשובה רק התוצאה הסופית – ההסכם עצמו. לא פחות מכך, חשובה הדרך שלנו להסכם. איך העלנו את הנושא של ההסכם, מה אמרנו, איך הצגנו את הצרכים והרצונות שלנו. האם נתנו מקום גם לבן/בת הזוג להביע את הצרכים והרצונות שלהם. איך הגבנו לחילוקי דעות בינינו, ועד כמה היינו נכונים ללכת אחד לקראת השניה. ההסכם הוא לא חיצוני לזוגיות שלנו, הוא חלק מביסוס הזוגיות והמשפחה, ולכן כל מה שקשור אליו צריך להיעשות ברוח המשפחה שאנחנו רוצים לבנות. אנחנו רוצה להאמין שכולנו מבקשים לבנות משפחה על יסודות של הוגנות והגינות, תקשורת, פתיחות, מתן מקום זה לזו, והתחשבות בצרכים וברצונות של שנינו עד שנמצא את הנוסחה שנוכל לחיות איתה בשלום.

בדיוק מהסיבות האלה, תהליך חתימה על הסכם ממון יכול לספק מעין הקדמה לחיי הנישואין והמשפחה שלנו ולספק לנו רמזים לגבי סוג הקשר שאנחנו נכנסים אליו – האם הוא קשר מכבד, הוגן וקשוב, או שכבר עכשיו אפשר לראות סימני אזהרה לעתיד לבוא, במיוחד בקשר שבו בני הזוג מגיעים כשיש ביניהם פערים כלכליים משמעותיים.

אז אם בן או בת הזוג שלנו מתנהגים בדרכים הבאות, אלה נורות אזהרה משמעותיות:

1. הם מעלים את הדרישה לחתימה על ההסכם שבועות או מים ספורים לפני החתונה, אחרי שכמעט כל ההכנות הושלמו וההזדמנות נשלחו – תהליך החתימה אמור להיעשות בנחת וברוגע, כשלכל אחד מכם יש זמן לשקול את הצרכים והרצונות שלו, לדבר עליהם בנינוחות ובלי הפעלת לחץ. כשבן/בת הזוג מעלים את הרצון לחתימה על הסכם בשלב הזה, יש בזה הפעלת לחץ שלא באמת מאפשרת תהליך נינוח ורגוע, ואתם עלולים להסכים לבקשות שבמצב אחר אולי לא הייתם מסכימים להן, אם היה לכם יותר זמן.

2. הם נותנים לכם הסכם מוכן שהכין עורך דין מטעמם, בלי שהציעו לכם להתייעץ או ללכת לעורך דין נייטרלי ששניכם תבחרו – כמו שאמרתי, הסכם טוב, כמו מערכת יחסים טובה, הוא מכבד ונותן מקום לרצונות ולצרכים של שניכם. אף אחד לא כופה את עמדתו על האחר, אלא מקבלים החלטות ביחד על החיים המשותפים. כשמדובר בהסכם, הדבר הנכון הוא לפנות ביחד לעורך דין שיערוך את ההסכם עבורכם בייצוג משותף (גם אם כל אחד מכם יבקש במקביל להתייעץ עם עורך דין מטעמו), כדי שתוכלו לקבל את ההסכמות שלכם כזוג. כשצד אחד מגיש לכם הסכם מוכן ומבקש לחתום, הוא בעצם משדר שהוא לא רואה אתכם, שהצרכים שלכם והרצונות שלכם לא נלקחים בחשבון, אלא רק הצרכים והרצונות שלו.

3. הם מתרגזים כשאתם מבקשים שינויים בהסכם, מגיבים בצורה לא רציונלית, נותנים לכם את ההרגשה שאתם חייבים "ללכת על ביצים" לידם – גם התנהגות כזאת מראה שבני הזוג לא רואים אתכם, ולא מוכנים ללכת לקראתכם כדי שגם הצרכים שלכם יקבלו מקום או מענה. קשר שבו אתם לא חופשיים להציג את הצד שלכם,

4. הם מתנים את החתונה בזה שתחתמו על ההסכם כפי שהוא, בלי לעשות בו שינויים משמעותיים לטובתכם – כשאנחנו רואים את ההתנהגות הזאת, יש כאן הפעלת לחץ ברורה. בני זוג שמאיימים בביטול החתונה, על כל המשמעויות החברתיות, הרגשיות והכלכליות שיש בכך, אם הם לא יקבלו את מה שהם רוצים בדרך שלהם, לא בטוח שהם האנשים הנכונים עבורנו לבנות איתם בית ולהקים משפחה.

5. 
   

חשוב להגיד שמבחינה משפטית, מאוד מאוד קשה לבטל הסכם ממון שנערך ואושר כדין, גם אם התנאים לחתימה שלו לא היו אידיאליים. ככה שלא מעט פעמים בני זוג חותמים על ההסכם לא טוב בנסיבות כפי שתיארתי, ואחר כך צריכים לחיות עם התוצאות של ההסכם. אבל כמו שאמרתי, מה שחשוב כאן הוא לא רק ההסכם, אלא התהליך.

אם אתם מרגישים שכבר בשלב ההסכם לפני הנישואים בן או בת הזוג לא רואים אתכם ולא מכבדים את הצרכים שלכם, זאת נורת אזהרה. אל תתעלמו מזה. אנחנו לא אמורים לחיות עם הסכם שלא טוב לנו, ובטח לא אמורים לחיות בזוגיות שלא טובה לנו.