אחת הזכויות המשמעויות ביותר שניתן לתת לאחר פטירה היא זכות מגורים לבן הזוג, בדירה בבעלות משותפת או בדירה השנמצאת רק בבעלותו של בן הזוג שהלך לעולמו. במקרים רבים, בן הזוג הנותר בחיים עלול לחשוש במקרה שבו הזכות מוקנית לו רק בצוואה ולא בהסכם, בשל החשש כי בן הזוג הראשון ישנה את הצוואה. לכן יש מקום לשאול האם ניתן להעניק זכות מגורים לאחר פטירה בהסכם.
בתמש (חי') ש44423-07-13 דן בית המשפט לענייני משפחה בהוראה בהסכם – שלא קיבל תוקף של פסק דין – לפיה: "אם ז', חס וחלילה, ילך לבית עולמו או ישהה במוסד רפואי מחמת מצבו, תהא רשאית ק' להמשיך ולהתגורר בדירת ז' עד סוף ימיה ובלבד שלא יתגורר בדירה אדם נוסף זולתה ובתנאי שעד מועד פטירתו של ז' לא חל פרוד בין בני הזוג מיוזמתה של ק'. יודגש כי אם יחול פרוד בין בני הזוג מיוזמתו של ז' ידאג ז' למקום מגורים חליפי לק', אם ירצה שתעזוב את דירת ז'".
בית המשפט קבע כי אכן על ההסכם לא חל חוק יחסי ממון, משום שהוא לא אושר כדין. עם זאת, מדובר בהסכם תקף בהתאם לדין הכללי. לעניין ההוראה הספציפית, בית המשפט קבע כי היא אכן תקפה ואינה מתנגשת עם הוראות חוק הירושה וקבע כי "זכות המגורים איננה זכות דחוייה אלא זכות חוזית מתמשכת, שהוענקה לנתבעת במתנה באופן מיידי כבר ביום חתימת ההסכם ולא ביום פטירת המנוח". כלומר, גם זה מקרה בו לא מדובר בזכות שמוענקת לאחר הפטירה, אלא בזכות שניתנה כבר במועד חתימה ההסכם, והפטירה אינה פוגעת בה.
דבר דומה נקבע גם בתמש (ת"א) 13103-07-13. שם התחייבה אישה לבעלה במסגרת כתב התחייבות בקשר עם דירה שהיתה בבעלותה ובה התגוררו הצדדים, כי: "... תוכל להמשיך ולהתגורר בדירה כל ימי חייך ללא תשלום תמורה כלשהי לאיש. הינך רשאי לרשום הערת אזהרה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין על הדירה ביחס להתחייבות הנ"ל". בית המשפט פסק באותה רוח, כי: "זכות המגורים של הנתבע בדירה השתכללה לכדי מתנה והוקנתה לנתבע עוד בחיי המנוחה. המנוחה והנתבע התגוררו ביחד בדירה והמנוחה לא דרשה מהנתבע כל תמורה בגין מגוריו בדירה. מכאן, כי הנתבע הינה בעל זכות מגורים בדירה – זכות שהוקנתה לו בחיי המנוחה".
מכאן נלמד כי אם הזכות למגורים מנוסחת כזכות המשתכללת עוד בחיי הצדדים ונמשכת גם לאחר הפטירה, כך יגדלו הסיכויים להכיר בה במסגרת הסכם בין הצדדים, וגם ללא צוואה.
האם יש הבדל בין נשואים לבין ידועים בציבור לעניין הוראות מעין צוואתיות?
בתמ"ש (נצ') 3190/07 נקבע כי כאשר מדובר בידועים בציבור, הוראה מעין צוואתית בהסכם לחיים משותפים לא תהיה תקפה. חוק יחסי ממון בין בני זוג לא חל על ידועים בציבור, שעליהם חל חוק החוזים הכללי. כפי שניתן לראות, הפסיקה שאפשרה הוראות מעין צוואתיות בהסכם ממון, עשתה זאת מתוך העיקרון כי חוק יחסי ממון הוא חוק ספציפי ומאוחר לחוק היורשה ולכן גובר עליו. משום שעל הסכם בין ידועים בציבור לא חל חוק יחסי ממון, לא ניתן להסתמך על עקרון זה ולאפשר הוראות מעין צוואתיות בהסכם לחיים משותפים בין ידועים בציבור.
מנגד, בתמ"ש (י-ם) 29835-10-14, נתן בית המשפט לענייני משפחה תוקף להוראה בהסכם לחיים משתפים לפיה: "האישה תקבל מאת האיש את כל הזכויות והנכסים בהתאם למפורט להלן ובלבד שביום מותו של האיש הצדדים מנהלים חיים משותפים". בית המשפט קבע:
"סעיף 8(א) לחוק אוסר אפוא על שינוי באמצעות הסכם של סדרי ירושתו של אדם. הסכם אשר מתיימר להיות מעין-צוואה באמצעות קביעת יורש או הדרת יורש, ומשפיע על זהות היורשים, בטל לפי סעיף 8(א), לא כך לגבי הסכם המיועד להשפיע על היקף העיזבון, להבדיל מזהות היורשים, והוא אינו מנוגד לסעיף 8(א), בכלל, לא כל שכן נוכח הפרשנות המצמצמת לו זכה סעיף זה (ור' גם: ת"ע (ת"א) 58074-11-14 ו' נ' נ' [פורסם בנבו] (4.11.2015, פסקה 27 לפסה"ד); תמ"ש 25786-06-10 ב.ט. נ' עזבון א.ט. ז"ל [פורסם בנבו] (9.10.2012))."
בית המשפט מפרש את סעיף 8א לחוק הירושה, וקובע כי אמנם מדובר בזכות שאמורה להתגבש רק לאחר המוות. עם זאת, הוא קובע כי לא בטוח שמדובר במתנה כמשמעה בחוק, אלא בהסדרה רכושית של הצדדים לאור החיים המשותפים ביניהם .
סיכום
בסופו של דבר, לא ניתן להיות בטוחים האם הוראות מעין צוואתיות יהיו תקפות, ולכן רצוי להימנע מלכלול אותן בהסכם ממון או גירושין, או לכל הפחות לקחת בחשבון שייתכן כי ברגע האמת, בית המשפט לא ייתן תוקף להוראות אלה. בין אם בסירוב לאשר אותן מלכתחילה בהסכם הממון או הגירושין, ובין אם בסירוב לאכוף אותן כאשר תביעה בנושא זה מגיעה לפתחו של בית המשפט.
בעניין זה יש חשיבות קריטית לאופן הניסוח של ההסכם, ולהבחנה האם הזכות נולדה לראשונה עקב הפטירה, או שהיא השתכללה קודם לכן, ולא הפסיקה בפטירה. ככל שהזכות שייכת לסוג השני, כך יתאפשר להכיר בה בהסכם.
מכל מקום, הפתרון הטוב ביותר הוא ליצור מעטפת רכושית מקיפה וכוללת באמצעות הסכם ממון וצוואה, שישלימו זה את זה ויבטיחו לבני הזוג שקט וודאות. כדי לוודא שהצוואה עליה הסכימו בני הזוג היא אכן הצוואה שתוגש לקיום, ניתן לשקול לערוך צוואה הדדית, אותה לא ניתן לבטל או לשנות בנקל.
Commenti