חלוקת עסק בגירושין - איזון משאבים כשיש עסק

(תודתי נתונה לאקטואר ומעריך השווי רועי פולניצר, על הארותיו ואבחנותיו בנושא, שאת חלקן אימצתי כאן)

עסק שהקים אחד מבני הזוג יכול להיות נכס בר איזון בפרידה, אבל התנאי לכך שהוא שאכן יהיה מדובר בנכס ולא בהכנסה ממשלח יד כעצמאי, שאז הדבר מקביל להכנסה של אדם ממשכורתו כשכיר בחברה.

כשזוג מתגרש ולאחד מהם יש בבעלותו עסק שהוא הקים במהלך החיים המשותפים, אחת האמירות הרווחות בקרב עורכי דין למשפחה היא ש"לבן הזוג השני מגיע חצי משווי העסק". העניין הוא שהרבה פעמים זאת טעות. מאיפה נובעת הטעות הזאת? סעיף 5 לחוק יחסי ממון אומר שבפקיעת הקשר, שווי הנכסים שבבעלות כל אחד מבני הזוג יאוזן ביניהם. לכן השאלה העיקרית שצריך לשאול היא האם העסק באמת מהווה "נכס" שניתן לאיזון על פי חוק יחסי ממון.

חלוקת נכס בגירושין נופלת בתחום ההתמחות המורכב של הערכות שווי – שהיא אינה תחום ההתמחות שלי - אבל הנה כמה כללי אצבע שיכולים לתת לכם מושג כללי מתי עסק עשוי להיות נכס בר איזון ומתי לא, גם בלי להיות מעריכי שווי מקצועיים:

1. האם העסק ניתן להעברה לצד שלישי ללא הבעלים, ויהיה לו ערך כלכלי עבור אותו צד שלישי – נכס הוא משהו שיש לו ערך עבור צד שלישי, ללא תלות באדם כלשהו. למשל דירה, רכב, מניות סחירות. כל אלה יכולים לעבור לצד שלישי ויש להם ערך כלכלי עבורו, בלי קשר לבעלים הקודמים. לעומת זאת, כשמדובר על עסק, המצב שונה. ניקח לדוגמה בת זוג שהיא פסיכולוגית קלינית מומחית, אשר עובדת בקליניקה בביתה הפרטי. האם אפשר להעביר את הפרקטיקה שלה למישהו אחר, בלעדיה, ויהיה לכך ערך כלכלי עבורו? ברור שלא. בהיעדר הפסיכולוגית שלנו, לעסק אין הכנסות כלשהן, והוא אינו מתפקד בפני עצמו. לעומת זאת, אדם שיש לו מאפייה או חנות, סביר יותר שניתן יהיה למכור את העסק לצד שלישי והעסק ימשיך לפעול.

2. האם ניתן להחליף את הבעלים ויהיה לעסק ערך כלכלי – מאפיין נוסף לבדיקה האם עסק הוא נכס בר איזון או לא, הוא השאלה האם ניתן להחליף את הבעלים ולעסק עדיין יהיה ערך משמעותי. אם נחזור שוב לפסיכולוגית שלנו, שמנהלת עסק עצמאי ולא מעסיקה תחתיה עובדים נוספים, הרי שהלקוחות מגיעים כדי להיות מטופלים שלה בלבד. אם העסק נקרא "מלאני קליין פסיכולוגית קלינית מומחית" הם ירצו להגיע למלאני קליין. בלעדיה, לעסק אין שום ערך. המשמעות היא שלעסק כזה אין מוניטין עסקי אלא מוניטין אישי בלבד. ומוניטין אישי, בניגוד למוניטין עסקי, אינו נכס בר איזון. לעומת זאת, אם מלאני קליין פתחה מרכז גדול לטיפולים פסיכולוגיים הנושא את שמה, ומועסקים בו מומחים רבים מתחום הטיפול הנפשי, ייתכן שעדיין יהיה לו ערך כלכלי משמעותי גם מלאני קליין עצמה תפרוש מהעיסוק ולא תעבוד במרכז.

3. איך העסק עושה כסף אם בעל העסק החליט שלא בא לו ללכת לעבודה – ככל שהעסק תלוי בעבודתו ופעילותו של בעל העסק כדי להפיק רווחים, כך פחות מדובר על נכס בר איזון. אם ניקח רואה חשבון עצמאי בעל משרד מצליח, אשר עובד לבד, ברור שאם הוא לא קם לעבודה, משיג לקוחות, עובד וגובה שכר טרחה - אין הכנסות לעסק. במקרה הזה אנחנו נוטים לראות בעסק יותר כ"משלח יד" מאשר נכס בר איזון. לעומת זאת, אם מדובר על עסק שיש לו הכנסות פסיביות, או עסק שיש בו הרבה עובדים והם אחראים ליצירת ההכנסות גם ללא בעל העסק, כך יש יותר נטייה לראות בעסק כנכס, לפחות באופן חלקי.

4. האם לעסק יש נכסים - יש הבדל בין פסיכולוגית שעובדת מהבית, לבין רופאה שרכשה משרד יוקרתי וציוד במאות אלפי שקלים. הנכסים של העסק עצמו – נדל"ן, ציוד יקר – עשויים להיות מאוזנים בגירושין, גם במקרה ששווי הפעילות העסקית עצמה אינו נכס בר איזון.

ומה לגבי כושר ההשתכרות של בת הזוג?

כושר השתכרות נקבע בפסיקה כגורם שיכול לשנות מהחלוקה השוויונית בין בני הזוג בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, אם קיימות נסיבות חריגות שמצדיקות זאת, ולהוות בעצם מעין פיצוי לבן הזוג החלש כלכלית. אבל מקובל כי כושר השתכרות כשלעצמו הוא לא נכס ניתן לחלוקה אלא בחירה של האדם אם לעבוד בתנאים הממצים את כל פוטנציאל ההשתכרות שלו או לא, מבלי שהוא יהיה חייב דין וחשבון על כך לבן הזוג לשעבר (אני מדגישה שההסתכלות על מיצוי כושר ההשתכרות כאשר מדובר על סוגית המזונות היא שונה, כאן מדובר רק על ההיבט הרכושי).

האם משנה איך העסק התאגד?

בחירת ההתאגדות של העסק יכולה להשפיע על תחומים שונים, למשל מבחינת המס החל או לצרכי תחולת חוק החברות. אבל מבחינת חוק יחסי ממון, אין משמעות לאופן שבו העסק התאגד. הבחירה של אותה פסיכולוגית להתאגד כעוסק מורשה או כחברה בע"מ – בחירה שנעשית ברוב המקרים משיקולי מס - לא תשנה מהמהות של העסק שלה כמשלח יד המבוסס כולו על מוניטין אישי. אמנם, לחברה בע"מ יש מניות, שלכאורה ניתן לומר שהן נכס ניתן לחלוקה. אבל אם נסתכל, נראה שגם כאן, המבחן הוא אותו מבחן – העברת המניות האלה לצד שלישי, ללא הפסיכולוגית עצמה, היא חסרת ערך כלכלי.

מתי העסק כן עשוי להיות נכס בר איזון בפרידה?

כמו שאמרתי, זאת סוגיה מורכבת של הערכת שווי. קודם כל, הנכסים של העסק, ככל שישנם, כן יכולים להוות נכס בר איזון. למשל, רואה חשבון שרכש משרד, המשרד הפיזי עצמו עשוי להוות נכס בר איזון. אותה אפשרות קיימת למשל גם לגבי רופאה שרכשה ציוד מתקדם במאות אלפי שקלים, גם אם המרפאה שבה היא עובדת היא בשכירות. גם מקרים בהם יש עובדים בעסק שחלק משמעותי מההכנסה תלוי בהם, או שקיימות לעסק הכנסות פסיביות (כגון תמלוגים, מכירות דיגיטליות שלא מצריכות עבודה), יכולים להטות את הכף לכיוון נכס שניתן לאיזון, או לפחות עסק שרכיבים מסוימים מתוכו ייחשבו כנכס בר איזון, ורכיבים אחרים לא.

לסיכום

השאלה אם עסק הוא נכס בר איזון היא שאלה מהתחום של הערכות השווי, כאשר פעמים רבות מדובר בשאלה מורכבת שצריכה לקחת בחשבון גורמים רבים. ועדיין, ככלל, חשוב להבין שבניגוד לדעה הרווחת, לא בכל פעם שלאחד מבני הזוג יש עסק, באופן אוטומטי בן או בת הזוג זכאים למחצית מהשווי שלו עם הפרידה. אם יש לכם התלבטות, תוכלו לפנות למעריך שווי מקצועי ולקבל את חוות דעתו.