מניות ואופציות הן מהנכסים המורכבים ביותר לחלוקה בעת פרידה או גירושין, ופעמים רבות מהוות את עיקר המחלוקת בין בני זוג בגירושין. יש כמה דברים שחשוב לשים לב לגביהם כשמדובר בהעברת מניות בגירושין.
האם מניות הן נכס בר איזון לפי החוק
שאלה מעניינת. על פניו, מניות הן נכס בר איזון לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1975. עם זאת, עדיין יכולים להיות מקרים בהן המניות לא ייחשבו כנכס בר איזון. הסיבה לכך היא שהמשמעות של נכס לפי חוק יחסי ממון היא שחייב להיות שווי כלכלי שניתן להעברה, ועדיין יהיה לו שווי כלכלי. למשל דירה או יצירת אמנות נדירה. עם זאת, למניות לא תמיד יהיה שווי כלכלי ניתן להעברה.
הסוגייה האמורה נדונה בפסק הדין בעניין תלהמ (ת"א) 63643-01-18, שם נבחן שוויה של "חברת ארנק" של עו"ד מצליח, שותף בפירמת עו"ד גדולה, אשר כל הכנסותיו מהפירמה התקבלו באמצעות אותה חברת ארנק. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של מעריך השווי וקבע כי חוץ ממזומנים שהתקבלו בחברה וטרם חולקו, אין לחברה עצמה שווי נוסף, וכי לעצם השותפות של עורך דין במשרד אין כל שווי למעט ההכנסות שהוא מקבל מהשותפות במסגרת עבודתו, באמצעות החברה כאמור. כך, למרות שלכאורה עורך הדין בחר להתאגד כחברה, שיש לה מניות, מעריך השווי קבע כי הלכה למעשה הוא למעשה דומה יותר לשכיר, אין לו יכולת למכור את השותפות ואת המניות, הוא לא יכול להעביר את חלקו ולקבל תמורה על כך. כך שיש לבדוק מה מהות המניות כדי להבין האם מדובר בנכס בר חלוקה על פי החוק.
איך נקבע שווי המניות
שאלה מעניינת, שנוגעת בנקודה שהעליתי קודם. כמובן שאם המניות אינן מהוות נכס בר איזון, אין כל עניין בהמשך בחינת השווי שלהן. אבל גם כאשר המניות מהוות נכס בר איזון, לא תמיד קל לקבוע את השווי. יש הבדל משמעותי במניות המוחזקות בחברה ציבורית הנסחרת בבורסה ולניירות הערך שלה יש שווי כלכלי ברור, לבין חברה פרטית שיש לה פעילות, לבין חברת סטרט אפ בשלביה השונים. במקרים האלה יידרש מעריך שווי מוסמך, כאשר גם כאן, ובעיקר בנוגע לחברות סטרט אפ, קיים קושי ממשי לקבוע את השווי האמיתי של המניות בשל רכיב מאוד משמעותי של חוסר ודאות.
איך יתבצע האיזון ביחס למניות
ברוב המקרים בית המשפט יעדיף לבצע איזון באמצעות שווה כסף ולא בעין. כלומר, לאחר (ואם) שנקבע שווי למניות, ההעדפה היא שבן הזוג שהוא הבעלים בחברה (למשל בחברה משפחתית או חברת סטרט אפ) יקנה את חלקו של בן הזוג השני. יצירת שותפות בחברה בין בני זוג שנפרדו היא הרבה פעמים לא רצויה ומזיקה לפעילות החברה. אלא שכאן אנחנו חוזרים לסוגיה של שווי המניות. ברור שאם מי מבני הזוג מחזיק במניות של חברה ציבורית, הוא יכול למכור את המניות ולתת את תמורתן לבן זוג השני והתמורה תשקף את השווי האמיתי.
אבל מה קורה למשל בחברת סטרט אפ, שמעלה שני קשיים: הראשון, כאמור, הוא שיש קושי משמעותי להעריך את שווי המניות בחבר מסוג זה, והשני הוא שגם אם כבר ניתנה הערכת שווי המקובלת על בני הזוג, ברוב המקרים השווי הוא "על הנייר" בלבד, כלומר נקבע שווי למניות שעשוי להיות מאוד גבוה, אבל לבן הזוג שמחזיק את המניות אין באמת יתרת מזומנים שמאפשרת לו לרכוש את חלקו של בן הזוג השני, ואין לו כל אפשרות למכור את המניות שלו. במקרה זה בית המשפט יורה לרוב על חלוקה "בעין", כך שהמניות יועברו על שמו של בן הזוג השני, וככל הניתן, הדבר ייעשה באמצעות נאמן של החברה שיחזיק את המניות בנאמנות עבור בן הזוג.
חשוב לציין כי קיימות אפשרויות אחרות בהסכמי גירושין, שיכולות למנוע את שני המקרים, ולאפשר לבן הזוג השני ליהנות מהזכויות הכלכליות של המניות, מבלי שיהיה הבעלים הרשום בהן מחד, ומבלי שיצטרך לוותר על האפשרות של השאת הרווח העתידי מאידך.
האם יש חבות במס בהעברת מניות בין בני זוג בגירושין
העברת מניות בין בני זוג בגירושין לא נחשבת מכירה ולכן פטורה ממס, לפי החלטת מיסוי 7681/14 של רשות המיסים. אבל יש נקודה נוספת שצריך לקחת אותה בחשבון בעת עריכת איזון המשאבים בין בני הזוג, והיא המס שיחול על המכירה הסופית של המניות. מה זה אומר? נניח שלבני הזוג יש מניות בשווי של 2 מיליון ₪, והם בעלים של דירה בשווי זהה. בני הזוג מחליטים שאחד מהם יישאר עם המניות והשני יישאר עם הדירה, כל אחד מהם מעביר את חלקו בנכס לבן הזוג השני ומאחר שמדובר בהעברות אגב גירושין, הן פטורות ממס.
אבל יש הבדל מהותי בין בני הזוג במקרה של מימוש הנכס שנותר בבעלותו של כל אחד מהם. בעוד שבן הזוג בעל הדירה יכול למכור אותה ללא כל תשלום מס (בהנחה שמדובר בדירה יחידה), בן הזוג בעל המניות יהיה חייב במס בשיעור של 25%-33% משווי המכירה. כך שחשוב להיות מודעים לעובדה הזאת כשמבצעים איזון נכסים שמעורבות בו מניות.
הסכם ממון למייסדים והייטקיסטים
במקרה של בני זוג שנמצאים בתעשיית ההייטק, ובוודאי למייסדים, יש חשיבות גדולה בעריכת הסכם ממון ברור שיתייחס למקרה של פרידה עתידית. הסכם כזה יכול למנוע מצב שבו נוצרת שותפות או בעלות כלשהי של בן הזוג השני במניות מצד אחד, ומצד שני לא תקפח את הזכויות הכלכליות שלו, עליהן הסכימו בני הזוג.
