top of page

צריך כפר כדי להתגרש – שיטת חמשת השלבים לפרידה וגירושין

החלטתי שאני רוצה להתגרש, מה עושים?

אחת השאלות שחוזרות כמעט תמיד היא – אני רוצה להתגרש, מה עושים? ובצדק, אנחנו לא יודעים מה לעשות כשאנחנו רוצים להיפרד. אף אחד לא דיבר איתנו מראש על האפשרות הזאת או הכין אותנו. אנחנו לא יודעים מה לעשות ככה שיהיה הכי טוב עבורנו ועבור המשפחה שלנו.


בגלל זה, כשתשאלו מסביב, בדרך כלל תקבלו שלוש תשובות עיקריות:

יש כאלה שיגידו לפנות מיד לעורכי דין. יש שיגידו ללכת לגישור. יש כאלה שיגידו להגיש בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט.


שלוש התשובות האלה מתנקזות למחשבה אחת – שעם ההחלטה על הגירושין, הדבר הכי חשוב הוא להגיע למסמך משפטי מחייב, הסכם או פסק דין, שיסגור סופית את כל נושא הגירושין. אבל העניין הוא, שהגירושין אף פעם לא באמת "נסגרים", לא כל עוד יש ילדים בתמונה. החיים האמיתיים של הורים גרושים מתחילים רק אחרי ההסכם או פסק הדין, כשאנחנו מבינים איך החיים שלנו בעצם נראים ביומיום.



לגישה הזאת, שאני מכנה "המירוץ להסכם" יש מחיר. ההתמקדות באספקט המשפטי של הגירושין מגיעה על חשבון ההתמקדות החשובה הרבה יותר – ההיבטים הנפשיים והרגשיים שלכם ושל המשפחה שלכם, והתהליך שבו אתם עוברים מהורים שהם גם בני זוג, לשותפות הורית ללא זוגיות. החשש הוא ש"המירוץ להסכם" יגרום לכך שאת הזמן הכי קריטי לאיחוי וריפוי אתם משקיעים במשפטיזציה של המשפחה שלכם, ויש לזה השלכות אחר כך. גם ביכולת שלכם להגיע להסכם טוב, גם בניהול החיים שלכם בשותפות ההורית וגם ביכולת של הילדים להסתגל לגירושין. אנחנו רואים את זה אצל הורים שלמרות ההסכם, נמצאים בסכסוך מתמיד, לא מקיימים אחר הוראות ההסכם או עומדים עליהן בדווקנות. בסופו של דבר, אין באמת הסכם או פסק דין שיכול להחליף רצון טוב ותחושת שותפות.


אני רוצה להציג תשובה אחרת לשאלה "מה עושים?" וזאת שיטת חמשת השלבים לפרידה מאחה. שיטת חמשת השלבים שלי מבוססת על ראיית הגירושין כפצע במשפחה – כשיש לנו פצע שלא מטופל נכון, הוא עלול להזדהם, להסתבך, לדרוש פעולות פולשניות ולהותיר צלקת. אבל בטיפול מתאים, הפצע יחלים ויתאחה במינימום נזקים וסיבוכים מיותרים. בשביל זה אנחנו צריכים את "הכפר" שלנו. כן, אותו כפר שצריך כדי לגדל ילדים ולא תמיד יש לנו אותו, זה בדיוק הכפר שאנחנו חייבים לגייס עכשיו לתהליך הגירושין. הכפר הזה יכול לכלול עורכי דין, בהחלט, אבל לא כקו טיפול ראשוני או בלעדי.


מי יהיה הכפר שלנו?

כעורכת דין, העמדה שלי היא שלא נכון ולא הגיוני שאיש המקצוע הראשון שתפגשו בתהליך הגירושין יהיה עורך דין, ושזה יהיה איש המקצוע עליו תישענו בהליך הגירושין שלכם. עורכי דין טובים בהחלט יכולים לעזור לכם בתהליך גיבוש ההסכם - הם יכולים לעזור לכם להבין את המסגרת המשפטית האפשרית במצב שלכם, להבין סיכויים וסיכונים בסוגיות מסוימות ולתת ייעוץ משפטי שלמגשר אסור לתת. אבל עורכי דין הם לא אנשי המקצוע הנכונים לליווי מתמשך של תהליך מורכב ועדין, שכולל אספקטים רגשיים ונפשיים. עורכי הדין הם לא ה"עזרה הראשונה" שאליה צריך לפנות בגירושין.


מודל חמשת השלבים בנוי על ראייה הוליסטית של המשפחה ושילוב כוחות של אנשי מקצוע תומכים ומסייעים מתחומים שונים. הכל כדי לעזור למשפחה שלכם להתרפא ולהמשיך בחיים החדשים שלכם בדרך הטובה ביותר. זה דורש מכם להשהות את המירוץ להסכם. להסכים לשהות בחוסר ודאות מסוים, בלי לנסות למהר ולהשיג ודאות מיידית וחדשה. אבל אם תסכימו לשהות במקום הלא-נוח הזה, ותעברו את התהליך עם דגש על הרווחה הרגשית והנפשית שלכם ושל המשפחה שלכם, תצאו נשכרים הרבה יותר. גם תהליך ההסכם יהיה יותר פשוט וקל, וגם החיים שאחרי הגירושין. והרי זה מה שרציתם, לא? להיות מאושרים.


אז מה הצעדים שלנו?




קבלת החלטה ושיתוף

שלב קבלת ההחלטה יכול להיות ארוך מאוד. ההחלטה יכולה להיות משותפת, ואז יותר קל, או שהיא יכולה להיות חד צדדית. בהחלטה חד צדדית צריך לשתף את הצד השני ברצון להתגרש. זאת משימה לא פשוטה כאשר הצד השני לא רוצה להתגרש. הוא עלול להרגיש מפוחד, פגוע, כעוס ונבגד, ואנחנו עלולים להגיב מתוך המקומות האלה. להתגונן, להתקיף, להאשים, להמעיט בערכו. לפעמים גם תחושות אשמה על הכאב שנגרם לבן הזוג והילדים בגלל ההחלטה שלנו יכולים לגרום לנו להגיב בקיצוניות. חשוב להיזהר מהמקומות האלה. לדבר בכבוד, לא להאשים, להגיד לבן או בת הזוג על הדברים הטובים שאנחנו רואים בהם, להגיד שאנחנו עדיין משפחה ורוצים להישאר ככה, ולתת לבני הזוג שלנו לעכל את המציאות החדשה.


מה אנחנו עושים? בעיקר מה אנחנו לא עושים. לא עושים פעולות חד-צדדיות, כלומר לא עוזבים את הבית בפתאומיות, עושים פעולות ברכוש שלנו או פונים לערכאות. בשלב הזה כדאי להימנע גם מלשתף את הילדים, לפני שברור לכם מה הולך לקרות. ילדים זקוקים לוודאות. הם רואים את העולם דרך עיניהם שלהם, וזה בסדר גמור. הם צריכים לדעת איפה הם יישנו ומתי, איפה הבית שלהם עם כל אחד מההורים, איך תיראה שגרת היומיום שלהם. אם אתם עדיין לא יודעים איך זה הולך להיראות, אל תשתפו את הילדים. תשתדלו גם שלא לשתף כרגע אנשים מסביבתם הקרובה, שיש אפשרות שהילדים שלכם ישמעו מהם בדרך כלשהי על הפרידה.


ייעוץ רגשי ותמיכה

השלב השני, שמומלץ שילווה אתכם ואת הילדים לאורך כל תהליך הגירושין וגם בתקופות מסוימות לאחר מכן, הוא שלב התמיכה והייעוץ הרגשי. השלב הזה מגיע לפני הפנייה לעורכי דין או אפילו להליך גישור. זה השלב שבו אנחנו מתחילם לרפא את הפצע שנוצר, לתת לו להתאחות בדרך הנכונה והבריאה שלו.


בשלב הזה אפשר לפנות לייעוץ זוגי או משפחתי, כדי לראות אם יש לקשר אפשרות לשיקום. אם ברור לנו (גם רק לאחד או אחת מאתנו) שהפרידה היא סופית וודאית, ייעוץ לקראת פרידה יכול מאוד לעזור בניהול הפרידה בדרך הטובה ביותר, ויש מטפלים שמתמחים בליווי זוגות ומשפחות בשלבי פרידה. אל תפנו למי שיש לו אג'נדה להשאיר אתכם ביחד בכוח, אלא למי שברור לו שהתפקיד שלו זה ללוות אתכם בצורה הטובה ביותר בדרך שאתם תבחרו.


גם תמיכה אישית עבור כל אחד מכם בנפרד היא חיונית כרגע, וכדאי לפנות למטפלים מתחומים שאתם מרגישים קרובים אליהם, שיהוו משענת רגשית ומקצועית עבורכם. בנוסף, מומלץ לפנות למדריכי הורים או פסיכולוגים לילדים, שיעזרו לכם לתווך לילדים את הפרידה ולהתחיל את הדרך שלכם בשותפות ההורית. הייעוץ הרגשי השוטף יעזור לכם להכין את הקרקע לקראת הפרידה הממשית, לעבד רגשות ולהפחית את החרדה והתחושות הקשות, כך שיהיה לכם יותר קל לקבל החלטות טובות ומושכלות כשתגיעו לשלב גיבוש ההסכם והשותפות ההורית ביניהם. רגשות שאינם מעובדים ואינם מטופלים עלולים לגרום ל"פיצוץ" של הליך הגישור וכשאין תמיכה של אנשי מקצוע מהתחום הטיפולי, הנטייה היא לפנות לעורכי דין כשיש קונפליקט קשה. אלה בדרך כלל, ומתוך הפרקטיקה המקצועית שלהם, עלולים להביא להסלמה של המצב במקום לרגיעה, לעודד התבצרות בעמדות או פניה לערכאות שיפוטיות. זה לא נעשה מכוונה רעה, אלא שאלה הכלים שעומדים לרשותם של עורכי דין, וברוב המקרים, אלה לא כלים נחוצים, אלא רק למקרי קיצון. לכן, חשוב שברגעי קושי, תהיה דמות טיפולית מרגיעה וחיובית שתעזור לכם לעבד את הרגשות שלכם, ולחזור לחדר הגישור כשאתם שוב רגועים ואופטימיים, מרגישים מוכלים ונתמכים.


זה השלב לשתף בפרידה אנשים קרובים מאוד שאתם סומכים עליהם. גם כאן תחשבו על דימוי הפצע – כשיש לנו פצע אנחנו שומרים על סביבה נקייה, מחליפים תחבושת, מורחים חומרי חיטוי וריפוי. גם במקרה של גירושין, תשמרו על סביבה אנושית חיובית, תומכת, מרגיעה ומעודדת. זה הזמן להתרחק מאנשים שיפוטיים, ממי שמנסה להפחיד אתכם בעקבות סיפור הגירושין שלהם, מאלה שנהנים מהדרמה שלכם ומנסים "לחמם" אתכם על הצד השני. הסביבה שלכם צריכה להיות תומכת ומיטיבה בלבד.


פניה לגישור

כשיש כבר בסיס רגשי תומך, ואתם נמצאים בשלב כלשהו של עיבוד הרגשות ביניכם והבנה לגבי סיום הדרך הזוגית, השלב השלישי הוא תחילת גיבוש ההסכמות והדרך החדשה שלכם בשותפות הורית. הגישור הוא הדרך הטובה ביותר לפתור את המחלוקות ביניכם ולגבש ביחד את ההחלטות הנכונות עבורכם ועבור המשפחה שלכם. גם בגירושין, אף אחד לא יודע יותר טוב מכם מה נכון לכם, מה חשוב לכל אחד ואחת מכם, על מה תהיו מוכנים להתפשר ועל מה לא.


הגישור לא רק מגשר ביניכם. הוא גם הגשר שבין החיים שלכם כזוג, למעבר להורים בשותפות הורית. ולכן, יותר מכל, הגישור הוא ההזדמנות שלכם ללמוד לתקשר מחדש כהורים שאינם זוג, לסגל כלים והרגלים לפתרון מחלוקות ולהבין איפה הגבולות של כל אחד מכם עוברים. תהליך גישור מיטיב הוא כזה שלאחריו ההסכם ביניכם יוכל לשכב בשקט במגירה, פשוט כי תדעו להתנהל בעצמכם. תפנו לקבל המלצות על מגשרים, לכו למי שמעניק לכם פגישת היכרות ללא עלות. הדינמיקה ביניכם לבין המגשר/ת חשובה מאוד לטיב הליך הגישור, לאנשים שונים מתאימים מגשרים שונים וזה מצוין. תמצאו את מי שהכי טוב לכם בנקודה המשמעותית הזאת בחייכם.


אם אתם מרגישים שגישור הוא לא הדרך הנכונה עבורכם, מכל מיני סיבות, אפשר לפנות להליך של גירושין בשיתוף פעולה או לנהל משא ומתן מיוצג. ממש אין צורך לפנות לערכאות משפטיות באופן מיידי. זכרו שערכאות משפטיות המשמעות שלהם היא שמישהו אחר, שאתם לא מכירים ולא בחרתם, יקבל החלטות עבורכם ועבור הילדים שלכם.


התייעצות עם אנשי מקצוע נוספים

אם אתם זקוקים לייעוץ נוסף מצד מומחים כדי לקבל החלטות טובות עבורכם בהליך הגישור או לקראת הגישור, זה השלב לפנות למומחים לקבלת חוות דעת מקצועית. אלה יכולים להיות פסיכולוג ילדים, אקטוארים, מעריכי שווי, עורכי דין, שמאים ועוד. כשאם מבקשים להתייעץ עם איש מקצוע, ובמיוחד עורכי דין, חשוב שיהיה לכם מאוד ברור מה אתם צריכים מהם. תוודאו שקבלת ההחלטות תמיד נשארת אצלכם בידיים, ושהם תומכים את הליך הגישור ומכבדים את שיקול הדעת שלכם. בסופו של דבר, אתם אלה שתחיו עם ההסכם שהגעתם אליו, לא הם, ואתם והילדים שלכם יהיו אלה שיחיו עם ההשלכות של הדרך בה בחרתם להיפרד. לא הם. אתם צריכים להיות שלמים עם כל המארג של הפרידה שלכם.


ככה שבשורה התחתונה, תתייעצו עם מומחים רק אם אתם מרגישים שהמידע הזה נחוץ לכם כדי לקבל החלטות טובות. תתייעצו עם מי שידבר אתכם בכנות על הסיכויים והסיכונים, ולא יבטיח לכם הבטחות שווא. ותתייעצו עם מי שמכבד את הליך הגישור ואת שיקול הדעת והבחירה שלכם, ולא ינסה לכפות עליכם את העמדה שלו.


יישום ההסכמות ותחילת החיים החדשים

כמו שאמרתי, רוב הזוגות בהליכי גירושין נמצאים בתוך "המירוץ להסכם", ומרגישים שזה הדבר הכי חשוב לעשות. אבל כמעט כולם מגלים שהחיים האמתיים מחכים להם אחרי אישור ההסכם ואחרי הגט. ההבנה של מה באמת עובד ולא עובד בשבילם ובשביל הילדים, התקשורת היומיומית עם ההורה השני, ההתנהלות הכספית, הגמישות שצריך לגלות מצד אחד, ויחד עם זה השמירה על הוודאות והשגרה.


כאן נמצא המבחן האמתי, האם ניהלנו את הפרידה שלנו בצורה נבונה. אם הצלחתם לקחת אוויר ולהימנע מהמירוץ להסכם, ונתתם את הדגש במקום זה לריפוי ולאיחוי של המשפחה שלכם, תגלו שהשלב הזה עובר לכם בקלות רבה יותר. אם אתם נתקלים בקשיים שיש לכם קושי לפתור ביניכם, אל תתנו למצב ביניכם להחמיר. תחזרו להליך הגישור או לאנשי מקצוע מתחום הייעוץ הרגשי שעזרו לכם. אל תהססו לרתום לעזרתכם את הכפר שלכם.


תזכרו שהצלחתם להגיע להסכמות ביניכם בשלב הכי רגיש בחייכם, אין ספק שתוכלו לעשות את זה בכל פעם שתצטרכו. תדעו שאתם מהווים מודל נפלא לילדיכם לאופן שבו אפשר לפתור מחלוקות ולהתגבר על קשיים.



 מדריכים נוספים

המומחיות שלי