top of page

שיתוף בדירת מגורים שרשומה על שם אחד מבני הזוג בלבד

הן לפי הסדר איזון המשאבים, החל על בני זוג נישואין, והן לפי חזקת השיתוף, החלה על בני זוג ידועים בציבור, הכלל הוא שנכסים שהגיעו לידי כל אחד מבני הזוג במהלך הקשר הם נכסים משותפים. מאידך, נכסים שהגיעו לידי אחד מבני הזוג לפני הקשר, או שבן הזוג קיבל במתנה או בירושה במהלך הקשר – נכסים המכונים " נכסים חיצוניים" - נשארים ברשותו בלבד.

יכולים להתקיים כמה סוגים של נכסים חיצוניים, כגון חשבון בנק, תיק השקעות ועוד. עם זאת, הנכס החיצוני שבני הזוג בדרך כלל חלוקים לגביו הוא במקרה של דירת מגורים, שנרכשה על ידי אחד הצדדים לפני תחילת הקשר ונרשמה על שמו בלבד, כאשר בני הזוג התגוררו ביחד בדירה.

כאמור, הכלל הוא שנכסים חיצוניים נשארים בבעלותו המוחלטת של בן הזוג שעל שמו הם רשומים. עם זאת, לפעמים קיימות נסיבות חריגות, בהן גם נכס "חיצוני" ייחשב כנכס משותף לשני בני הזוג. שיתוף מסוג זה מכונה "שיתוף ספציפי" כאשר נטל ההוכחה להראות כי הנכס החיצוני הוא משותף מוטל על בן הזוג, שטוען לזכויות בנכס.


מבחינה משפטית, שיתוף ספציפי לא קיים בחקיקה אלא בפסיקה, לפני חקיקתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג. היום הסוגיה של שיתוף ספציפית קיימת הן לגבי זוגות ידועים בציבור (שחוק יחסי ממון לא חל עליהם) והן לגבי זוגות נשואים, וזאת מכוח הפסיקה בלבד. לעובדה שנושא השיתוף הספציפי לא מוסדר בחקיקה אלא בפסיקה יש משמעות בפועל - המשמעות היא שקשה יהיה לדעת מראש אם קיים שיתוף ספציפי או לא, והתשובה לזה תתברר רק בדיעבד, בהתאם לאופן שהשופט הדן בתיק יפרש את הנסיבות במקרה הקונקרטי. זאת הסיבה שהסוגיה של שיתוף ספציפי היא בעייתית במיוחד, גם עבור זוגות ידועים בציבור וגם עבור זוגות נשואים.

מתי יתקיים שיתוף ספציפי בדירת מגורים

באופן עקרוני, בתי המשפט מכבדים את ההפרדה הרכושית לגבי נכסים חיצוניים (כאמור, נכסים שהתקבלו טרם הקשר). רף ההוכחה לגבי שיתוף בנכסים חיצוניים הוא גבוה, ובן הזוג שטוען לזכויות בנכסים כאמור יצטרך להראות שאכן היתה כוונה לשתף אותו באותם נכסים. עם זאת, נקבע כאשר הנכס "החיצוני" הינו דירת המגורים, בית המשפט נוטה להקל על בן הזוג שטוען כי יש לו זכויות בדירה. זאת בשל האופי של דירת מגורים כ"נכס משפחתי מובהק, לעיתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחיד", כפי שהטיבה להגדיר כבוד השופטת שטרסברג-כהן בעניין רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי.

איך אנחנו יודעים אם מתקיים שיתוף ספציפי בדירת מגורים? בית המשפט מתייחס לאפשרות כי בני הזוג, במהלך החיים המשותפים והדינמיים, מלמדים בהתנהגותם על הכנסה של נכסים חיצוניים למאסת הנכסים המשותפים של בני הזוג. בין אם מדובר בידועים בציבור ובין אם מדובר בבני זוג נשואים - בני הזוג צריכים להראות לא רק שהתקיימו ביניהם חיים משותפים וממושכים, אלא עליהם להצביע על מה שמכונה בשפה המשפטית "דבר מה נוסף" – כלומר נסיבות עובדתיות ייחודיות שמצביעות על כך שהיתה להם כוונה לשתף את בן הזוג האחר בדירת המגורים.

תנאים לשיתוף ספציפי בדירת מגורים

כאמור, הנושא של שיתוף ספציפי לא מוגדר בחקיקה, והוא תוצאה של שורת פסיקות של בתי המשפט. אלא שגם הפסיקה לא קבעה פרמטרים ברורים שמוכיחים כוונת שיתוף בדירת מגורים שהיא נכס חיצוני, והנסיבות משתנות ממקרה למקרה. ניתן לראות רשימה בלתי סגורה של נסיבות מהן בית המשפט מסיק לגבי כוונת שיתוף בדירת מגורים שהיא נכס חיצוני:

  • התנהגות הצדדים – האם הצדדים ניהלו את יחסיהם מתוך שיתוף ובמאמץ משותף.

  • השקעות כספיות משמעותיות – כגון השתתפות בתשלומי המשכנתא, מתן בטחונות, השתתפות בשיפוצים משמעותיים.

  • מצגים והבטחות מצד בן הזוג – למשל אמירות על כוונה למכור את הדירה ולרכוש דירה משותפת, בקשה מבן הזוג כי יכניס את כל משכורתו לחשבון המשותף משום שהדירה הנוכחית שייכת גם לו ועוד.

  • האם מדובר בנישואין ראשונים של בני הזוג או לא - כשמדובר בנישואין ראשונים, יש נטייה גדולה יותר להכיר בדירת המגורים כמשותפת. זאת מתוך ההנחה שבני זוג בנישואין ראשונים מבקשים ליצור רמה גבוהה יותר של שיתוף, ההסתמכות ההדדית של גדולה יותר והאינטרסים שלהם זהים. לעומת זאת, מקובל יותר שבנישואין שניים, כאשר לבני הזוג (אחד מהם או שניהם) כבר יש ילדים, והם כבר צברו רכוש מסוים, יש נטייה גדולה יותר להפרדה רכושית.

  • האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה – במקרים אלה, תידרש הוכחה גדולה יותר לשיתוף, במיוחד כאשר מדובר במתנה. ההנחה היא שהדירה נועדה רק עבור מי בן הזוג שלא היא הוקנתה. העובדה שגם הלכת השיתוף וגם חוק יחסי ממון מחריגים מהרכוש המשותף נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה - גם אם התקבלו במהלך הקשר או הנישואין - מחזקת את מעמדם של נכסי ירושה או מתנה כרכוש נפרד.

  • האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו - כאן מדובר על עקרון ההדדיות, ומניעת טענות מסוג "מה ששלי שלי, ומה ששלך גם שלי". אם לשני בני הזוג דירות משלהם, שרשומות על שמם וההתנהלות לגביהם היא בהפרדה מוחלטת, בית המשפט יימנע מלקבל טענה לשיתוף רק בגלל שבני הזוג בחרו להתגורר בדירתו של האחד מהם ולא בדירה השנייה. במקרה הזה, גם אין בסיס לטענת בן הזוג השני על הסתמכות כלכלית על דירת המגורים, שכן גם לו יש רכוש משמעותי נפרד משלו, אותו הוא נמנע מלשתף.

  • משך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג, וכן מספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה – ככל שבני הזוג התגוררו בדירה משך זמן רב יותר ונהגו בה כבבית משותף, כך ההוכחה שתידרש לשיתוף היא נמוכה יותר. מה הכוונה "נהגו בה כבבית משותף"? למשל מימנו ביחד שיפוצים נדרשים בדירה, נשאו ביחד בתשלומי המשכנתא עבור הדירה.

כאמור, לא מדובר ברשימה סגורה, ובתי המשפט יקבלו את ההחלטות לפי המקרה הספציפי, ובשים לב לתחושת הצדק וההגינות. המשמעות כמובן בעייתית - לא ניתן לדעת מראש מה ייקבע לגבי דירת המגורים בכל מקרה ומקרה, ולכן כדאי מאוד להימנע מראש מכל אי ודאות בעניין הזה, ולקבל ביחד הסכמות הוגנות לגבי הנכסים שלכם.

עריכת הסכם ממון למניעת שיתוף ספציפי

גם בני זוג נשואים וגם ידועים בציבור יכולים לערוך הסכם ממון, אשר קובע כל הסדר רכושי בו הם מעוניינים. במקרה שקיים הסכם ממון (או הסכם חיים משותפים עבור ידועים בציבור), חלוקת הרכוש במקרה של פרידה תיעשה כאמור בהסכם, ולא בהתאם למשטר הרכושי החל בדרך כלל.

ניתן למנוע בקלות ומראש סכסוכים בנושא שיתוף בנכסים חיצוניים ובפרט בדירת מגורים, באמצעות עריכת הסכם ממון.

 מדריכים נוספים

המומחיות שלי