ביוני 2023 נדונה בבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע (ק"ג 70078-01-20) תביעה של אישה, לקבלת פנסיית שאירים של בן זוגה שהלך לעולמו, מכוח היותם ידועים בציבור . בית הדין לעבודה דחה את התביעה וקבע כי בני הזוג לא נחשבו כידועים בציבור. בית הדין התבסס על שני נימוקים: היעדר קיומם של משק בית משותף, ושל כוונה ל"קשירת גורל משותף". אני אומר כבר עכשיו כי לטעמי מדובר בפסיקה שגויה, גם משפטית וגם עקרונית.
היעדר קיומו של משק בית משותף
לגבי הנימוק הראשון, היעדר קיום של "משק בית משותף". האישה ובן זוגה ניהלו מערכת יחסים במשך 17, ונולדה להם בת משותפת. עבור האישה היתה זאת מערכת יחסים של פרק ב', לאחר שמערכת היחסים הקודמת לה הסתיימה בגירושין. בני הזוג לא התגוררו כל העת בבית אחד, ולא קיימו מערכת של שיתוף כלכלי ביניהם. בית הדין קבע כי הנסיבות האלה פוגעות בהיותם של בני הזוג כידועים בציבור.
אלא שההלכה הקיימת מראה כי במקרים מסוג זה, אין צורך במגורים משותפים, ובוודאי לא בשיתוף כלכלי, כדי שבני זוג ייחשבו כידועים בציבור. האמירה הברורה ביותר בעניין זה הגיע מבית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 21302-03-16 פוקילמן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 02.04.2019):
" שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא האם מדובר בזוגיות פרק א', במסגרתה הקימו בני הזוג משפחה ונולדו להם ילדים משותפים, או האם מדובר בזוגיות פרק ב', עת לכל אחד מבני הזוג ילדים מזוגיות קודמת ומחויבות כלפיהם. זוגיות פרק ב' היא מעצם טבעה מורכבת יותר, במיוחד עת לבני הזוג (או לאחד מהם) ילדים מזוגיות קודמת, ומורכבות זו משליכה פעמים רבות הן על המגורים המשותפים והן על מידת ואופן השיתוף הכלכלי בין בני הזוג. כך למשל, מקובל מאד בזוגיות פרק ב' כי בני הזוג מסכימים על "הפרדה רכושית", באופן שרכושו של כל אחד/אחת יועבר בירושה רק לילדיו/ה, ואין בעובדה זו כדי לשלול את היותם של בני הזוג ידועים בציבור. לעתים מורכבות זו מביאה לכך שכל אחד/אחת מבני הזוג מחזיק/ה דירה, עת הסדרי המגורים הם מגוונים ומשתנים, ולא בהכרח העדר מגורים משותפים באופן מלא בדירה אחת שולל את מעמדם של בני הזוג כידועים בציבור. כך, לעתים מתגוררים בני זוג פעם בדירה של זה ופעם בדירה של זו, ולעתים המגורים המשותפים הם בדירה אחת, אולם בן/בת הזוג עושה שימוש בדירה השנייה בעת אירוח ילדיו או לצרכים שונים או מתגורר/ת בה בחלק מהשבוע." (ההדגשות לא במקור)
על פי הפסיקה (ע"ע 18291-10-19 דרפל נ' מבטחים, פורסם במאגרים 13.10.20, והאסמכתאות שם) “
אין המדובר בדרישה דווקנית וחד-משמעית, ויש להתאימה להשתנות העיתים ולנסיבות המיוחדות של כל מקרה. כך ובין היתר, הדרישה יכולה להתמצות בנסיבות שבהן בני הזוג לא התגוררו יחדיו בשל אילוצים אובייקטיביים שונים, דוגמת אשפוז או מחלה, וייתכנו גם נסיבות סובייקטיביות שניתן להכיר בהן ככאלה שהובילו בני זוג ידועים בציבור שלא להתגורר במשותף. קיום מגורים יחדיו מקים חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף, ואולם היעדרו אינו שולל האפשרות לקיום משק בית משותף במסגרת חיי משפחה, אך רף הראיות שיידרש במקרה כזה ממי שטוען לקיום משק בית משותף הוא גבוה יותר.” (ההדגשות לא במקור)
כלומר, אפשר לראות בבירור שבמקרים דומים, בתי המשפט בהחלט לא ראו בהיעדר מגורים משותפים כמצב שישלול הכרה בזוג כידועים בציבור, כאשר יתר הנסיבות מראות כי בני הזוג וסביבתם התנהלו וראו בעצמם ככאלה.לא ניתן לומר כי בעצם ההפרדה הרכושית והסדרי המגורים, בני הזוג לא היו ידועים בציבור. בני הזוג ניהלו מערכת יחסים זוגית ממשך 17 שנה, כאשר עבור האישה היה זה פרק ב', והיה לה ילד מנישואיה הראשונים. בני הזוג אף הביאו לעולם בת משותפת. בהתאם לפסיקה הקיימת, בני הזוג צריכים היו להיות מוכרים כידועים בציבור.
היעדר כוונה לקשירת גורל משותף
הנימוק השני הוא העובדה שבני הזוג ניהלו מערכת יחסים פוליאמורית, בהסכמה, במסגרתה האישה ניהלה מערכת יחסים עם פרטנר נוסף. בית הדין התייחס לעובדה זאת וקבע:
" התובעת טענה, כי אין להבחין בין מערכת היחסים הפתוחה שניהלה לבין מערכת יחסים פתוחה המתקיימת אצל בני זוג נשוי ו/או בגידות. אין לקבל טענה זו. כאשר בני זוג נשואים זה לזו, בעצם מעשה הנישואין יש משום הצהרה כלפי "כולי עלמא" בדבר מחויבותם זה לזו וקשירת גורל משותפת. הצהרה כזו, אינה קיימת במסגרת יחסים של ידועים בציבור ועל כן הם נדרשים להוכיח הלכה למעשה את כוונתם לקשירת גורל משותפת. התובעת בקיימה מערכת יחסים מקבילה עם גבר אחר שומטת למעשה את היסוד לעצם מערכת יחסים של "ידועים בציבור". יתרה מכך, טענת התובעת כי ההסכמה לקיומם של "יחסים פתוחים" נבעה מגירושים קשים אותם עברה, ועל כן בחרה להיות "חופשיה", מצביעה על כך שהתובעת עצמה לא רצתה להיות קשורה עם אדם אחד בלבד, עובדה שהיא במהותה מצביעה על קשירת גורל העומדת ביסוד יחסים של "ידועים בציבור"."
משום שכבר הראיתי שהנימוק הראשון - כלומר, היעדר מגורים משותפים ושיתוף כלכלי - לא יכול לשלול במקרה הזה הכרה בידועים בציבור, המסקנה היא כי הנימוק הממשי בו עשה בית המשפט שימוש כדי למנוע את ההכרה של הזוג כידועים בציבור, הוא הבחירה שלהם – בהסכמה - לחיות חיים פוליאמוריים. מבחינתי, מדובר בחציית קו אדום, וכפיית ערכים מוסרנית של השופטת על הבחירות האישיות של בני הזוג.
לסיכום
מערכת המשפט תמיד נמצאת צעד אחר אחרי החברה, ולוקח זמן עד שהשינויים בשטח מתרגמים לשינויים חקיקתיים ופסיקתיים ראויים. המשמעות עבור בני זוג פוליאמוריים שבחרו שלא להינשא, היא כי עליהם להסדיר את מעמדם כידועים בציבור ככל הניתן. מה כדאי לעשות:
1. הצהרת ידועים בציבור בביטוח לאומי.
2. עריכת הסכם חיים משותפים בו מצהירים בני הזוג מפורשות כי הם בעצמם ידועים בציבור המנהלים מערכת יחסים פוליאמורית בהסכמה, תוך התייחסות ברורה לזכויות הניתנות לבני הזוג כשאירים.
3. צוואה בה כל אחד מבני הזוג מצהיר על היותם ידועים בציבור (ללא קשר לאופן ההורשה בו יבחרו).
