על ידועים בציבור, בניגוד לנשואים, לא חל חוק יחסי ממון. מה כן חל? הסדר שמכונה הלכת השיתוף. בקצרה, המשמעות היא שכאשר בני זוג ידועים בציבור מקיימים אורח חיים זוגי ופועלים במאמץ משותף, קמה חזקה שהרכוש שלהם משותף להם בחלקים שווים. החזקה הזאת יכולה לחול על נכסים שהתקבלו במהלך הקשר, כמו משכורות, נכסים שנרכשו במהלך החיים המשותפים ועוד, אבל בנסיבות מסוימות, גם על נכסים שאחד מבני הזוג בלבד הגיע איתם לפני הקשר (מה שמכונה "נכס חיצוני").
אצל ידועים בציבור, בניגוד לנשואים, גם כשחלה החזקה, עדיין אפשר להראות שקיימות נסיבות שסותרות אותה, ולהוכיח שנכס מסוים לא משותף לצדדים. הייחודי בהלכת השיתוף הוא שכאשר החזקה לא נסתרת, בין אם מדובר בנכס חיצוני או נכס שנרכש במהלך החיים המשותפים, התפיסה היא שהשיתוף מתקיים עוד במהלך החיים המשותפים ולא רק בפקיעת הקשר, כפי שקיים אצל נשואים.
אם כך, התפיסה היא שנכסים שהתקבלו במהלך החיים המשותפים שייכים לבני הזוג בחלקים שווים ביניהם. אבל בעבר, במקרה שבו נקבע שקיים שיתוף בנכס ספציפי חיצוני – למשל דירת מגורים שאחד מבני הזוג הגיע איתה לפני הנישואין – לא תמיד נקבע שהשיתוף הוא בחלקים שווים לשני בני הזוג. לגישה הזאת קראו "שיתוף מוחלש", לפיו בתי המשפט קבעו שאכן קיים שיתוף מסוים, אבל הוא לא עולה כדי שיתוף מלא שיקנה לבן הזוג השני מחצית מהנכס. בית המשפט היה יכול לקבוע, לפי קריטריונים שאינם קבועים מראש ופעמים רבות בעיקר מתוך "תחושת צדק" שיתקיים שיתוף, אך לא באופן מלא. הגישה הזאת שלטה במשך הרבה שנים, עד לפסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 1983/23 פלוני נ' פלונית.
בפסיקה זאת בוטל למעשה העיקרון של שיתוף מוחלש, ונקבע כי בכל מקרה שהוכח שיש שיתוף – גם בנכסים שהתקבלו בחיים המשותפים וגם בנכסים חיצוניים – השיתוף יהיה "שווה בשווה" בין בני הזוג.
האפשרות היחידה לעמדת בית המשפט לסטות מחלוקה שוויונית היא אך ורק בהוראה מפורשת בחוק.
ומה לגבי נשואים?
על נשואים חל כאמור חוק יחסי ממון. סעיף 8(2) לחוק מאפשר לבית המשפט בין היתר ובהתקיים הנסיבות המצדיקות זאת, לקבוע כי איזון שווי הנכסים של בני הזוג לא יהיה "מחצה על מחצה" אלא לפי יחס אחר שייקבע. אלא שהחוק לא חל על נכסים שחלה עליהם הלכת השיתוף. בנוסף, בהתאם לחוק, השיתוף לא מתקיים במהלך החיים המשותפים אלא רק בפקיעת הקשר, ואינו חל על הנכסים עצמם של בני הזוג אלא רק על שווי הנכסים. זאת בשעה שהלכת השיתוף דורשת שיתוף מיידי בנכס במהלך החיים המשותפים ולא רק בפקיעת הקשר, ובכך שונה מהותית מחוק יחסי ממון.
מה לגבי נכסים חיצוניים אצל נשואים, שאינם משותפים לפי חוק יחסי ממון אך בית המשפט קבע שמתקיים לגביהם שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי (למשל, דירת מגורים שהיתה שייכת רק לאחד מבני הזוג לפני הנישואין)? למועד זה טרם התקבלה פסיקה מחייבת, אך ניתן כבר לראות בהערת אגב בפסק הדין, כי בית המשפט בדעה כי גם כשמדובר בשיתוף רכושי אצל נשואים מכוח הדין הכללי (ולא מכוח חוק יחסי ממון), החלוקה לגביו תיעשה בחלקים שווים ולא באופן אחר. הדים לכך ניתן למצוא כבר למצוא בפסיקת בית המשפט המחוזי בעמ"ש 22552-04-23 ס. ל. נ' ל.
המשמעות היא שיש חשיבות גדולה אצל ידועים בציבור להסדרת כל המצב הרכושי באופן מלא באמצעות הסכם חיים משותפים, כדי לקבוע מראש ובוודאות מה ההסדר הרכושי הרצוי לכם.
